לכל איש יש שם ובכל איש יש השמ.
בכל איש יש השמ, ובכל איש יש משה.
"משה" שבכל איש ואיש איננו רק היפוך משתקף של אותיות "השמ", אלא ממש השתקפות פנים אל פנים של "השמ" שלו. לא השתקפות כביכול, ולא השתקפות לכאורה. השתקפות השתקפות. צלם ממש. פנים אל פנים אל פנים. כאשר ישתקף איש אל רעהו במראה ולא בחידות.
בכל איש זקן, למשל, מקנן משה על סף מותו המשתקף בצלם דמותו של השמ ההולך למות. בכל איש צעיר, לעומת זאת, משתולל השמ שלא ימות לעולם המשתקף בדמותו של משה שכל החיים לפניו.
קחו, למשל, אותי. בכל פעם שאני מזדקן מתחולל בתוכי עימות קשה בין משה והשמ - משה ההולך למות בתוכי יודע בוודאות גמורה שברגע מותו ימות גם צלמו האלוהי מיתה סופית בהחלט. למרות זאת, לפעמים, ברגעים של חולשה, מחליט משה הזקן להתפלל תפילת תחנונים בפני צלם אלוהיו הישיש - "אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה", הוא מתחנן בפניו, אולי בכל זאת תביא אותי אל ארצות החיים שמעבר לנהר האבדון, או אל העולם הבא, או גן עדן, חצרמות, קיר מות, משהו, אפילו לגיהנום אני מוכן ללכת. לכל מקום. ובלבד שלא אחדל להתקיים. "השמ" שבתוכי מתעב את האשליה המתרפסת הזאת. צלמו מתקדר בתוך המראה ופניו מתמלאות עברה. "רַב לָךְ", הוא מתעֲבֵּר במשה, "אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה. כמה פעמים אני צריך להסביר לך שאין חיים אחרי המות וזהו. הטרם תדע כי אבוד נאבד לעד ולעולמי עולמים?! הטרם תדע כי ירדתי מנכסיי, ולמרות שמי, "השמ", הריני בן מות כמותך, ממש כשם שאני עני כמותך?".
ולפעמים, כשהחגיגה חוזרת, ואני שב להיות צעיר שהעולם שייך לו, אני נסחף לתוך עימות שונה לחלוטין בין השמ היצרי והמסוכן שלא ימות לעולם לבין משה, המבוגר האחראי, שעינו לא תכהה לעד וליחו לא ינוס.
השמ היצרי והמסוכן הוא סטארטאפיסט מתלהב ומתלהם. כל הזמן הוא ממריא ממשטח ההשראה שלו אל עולמותיו האחרים. הוא כל כך יצרי ויצירתי עד שראשו וגופו מתפוצצים מרוב רעיונות. כל הזמן הוא מרחף מסטארט אפ לסטארט אפ, בורא עולמות חדשים ונדלק עליהם.
הבעיה עם טיפוסים כמוהו מתחילה כאשר נגמר להם הטריפ. אז הם שוקעים בדיפרסיה ורוצים להחריב את הכל. אבל כאן נכנס חזק לתמונה ה"משה" האחראי שבי. הוא נמצא שם תמיד בשביל למנוע מ"השמ" לבצע את זממו. "משה" הוא המטפל הצמוד של השמ, והוא גם מכבה השריפות הצמוד שלו. בכל פעם שהשמ מחליט להשמיד את מפעל החיים שלו נמצא שם משה כדי למנוע ממנו לעשות זאת. אז מתחנן השמ בפני משה ואומר לו: "הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל" או "הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע". ובדיוק אז יתעבר משה בהשמ ויעשה הכל כדי למנוע ממנו מלבצע את פשעו.
היוצרות מתחלפים - משה של ספר דברים (משה הזקן) מתחנן בפני השמ "הניחה לי ואעברה נא" והשמ מתעבר בו. לעומת זאת השמ של ספרי שמות ובמדבר מתחנן בפני משה "הניחה לי ויחר אפי" ומשה ה"צעיר" מתעבר בו ומונע זאת ממנו.
איך מתעבר משה בהשמ? – בעזרת הנשק הקטלני ביותר העומד לרשותו. נשק התפילה המפלילה. "משה הטיח דברים כלפי מעלה", קובעת הגמרא במסכת ברכות (דף לב), ומביאה עוד ועוד דוגמאות שבהם גוער משה בהשמ, והופך את התפילה להפללה. הוא ממש מפליל את השמ כעבריין מסוכן המשתוקק להשמיד עם ולהחריב עולם. והוא ממשיך בהפללה הזו עד אשר השמ חוזר בו מכוונותיו הזדוניות...
---------------------------------------------------
נאלצתי לקטוע כאן את הדרשה כי בעוד שעתיים עליי להתחיל להעביר את השיעור שלי ב"בינה" על הפרק היומי שלנו (דברים ג). בשיעור זה נלמד את הגמרא בברכות דף לב ונפתח את עיקרי הדברים שעלו כאן. הגמרא הזאת, כך אנסה להראות, נעה בין ההתחננויות וההתעברויות ההדדיות בין משה והשמ. התחננויות והתעברויות סיזיפיות אלו לא ייגמרו לעולם...
בעזרת השמ אמשיך את הדרשה הזאת בפוסט של מחר (ואם לא מחר אז מחרתיים...)