אדם ריבוני הוא ריבונו של עצמו. אין לו ריבון בעולמו, ואין הוא ריבון בעולמם של אחרים. אדם רבני עושה לו רב. הרב עושה לו אלוהים. נקודת המוצא 

בראשית היה אלהים באופוריה מוחלטת - "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד"[1]. בסוף שקע יהוה בדכאון עמוק – "וַיִּנָּחֶם יהוה כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ"[2].

בסופו של דבר נגיע לבראשית ונטעם מעץ הדעת של עורכת ספר בראשית שעיצבה משני ספורי הבריאה סימפוניה דרמטית בת שלושה חלקים המתפרשת על פני 

"וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יהוה"[7] - איזה פסוק מעצבן... – את כל היקום מחליט האל הקפריזי והמדוכא למחות מעל פני האדמה – נשים, גברים, זקנים, ילדים, ילדות, כלבים, צפורים, 

עוד לפני שהתחלתי לקרוא כבר ידעתי לדקלם את האגדה על אברהם מנתץ האלילים, [1] שהייתה ההצגה הטובה ביותר בגן שלי. פעמים רבות הצגנו את הלהיט על בוטיק האלילים 

הדבר המשמעותי הראשון שעשה אבינו אברהם לאחר עלייתו לארץ ישראל היה לרדת ממנה

הגר הייתה שפחתה של שרה, והייתה חלק מן הרכוש שעשה אברהם במצרים. כשפחת שרה היא ניתנה לאברהם והרתה לו

התנ"ך לא מצחיק. רק שתי דמויות צוחקות בו. הצוחק הראשון הוא אברהם והצוחקת האחרונה היא שרה

בפרשה הקודמת ("וירא") דוכאו נעוריהם של הנער ישמעאל ושל הנער יצחק

ברגע שהופיע יצחק לפני שרה, היה לה ברור, שאברהם עשה בו מעשה איום ונורא

ברגע שראתה את יצחק ידעה שרה שאברהם ביצע בו פשע איום ונורא

חוה היא האדם הראשון שקרא בשם יהוה

יצחק הוא הגבר היחידי בכל התנ"ך שמתואר גם כאיש אוהב

עד המהפכה הציונית נאלצו היהודים לרחף בשמים כמו בציורים של שאגאל

רבי יעקב הכופר הוא האדמו"ר של קהילת ההומלסים "שער השמים"

על שם יציאתה נקראת דינה בת לאה

פרשת "וישלח" היא הפרשה השלישית בטרילוגיה על יעקב ועשיו

זמן קצר לאחר הטבח והביזה בשכם חזרו בני יעקב אל זירת הפשע

החל מכניסתה של תמר לחייו של יהודה נוצר ביניהם מתח ארוטי

המלה "כנים" מופיעה חמש פעמים בפרק היומי שלנו

החינוך הדתי/ציוני/סוציאליסטי (מחקו את המיותר) שקיבלנו

עיון בפוסטים רבים שהועלו היום ב929 ובתתקכט ממחיש

כשמת ישראל ציוה יוסף את הרופאים לחנוט אותו