ספר דברים

ואתחנן

פרשת

בפרק היומי שלנו ממציא משה את הפטנט הגאוני של אהבת אלוהים. עד עצם היום הזה מאפשר פטנט זה לרבבות אוהבי אלוהים להתקהל ולקלל רבבות אוהבי אלוהים אחרים, ולהכריז בין קללה וקללה "אללה אנחנו אוהבים אותך" או "ג`יסוס קרייסט אנחנו אוהבים אותך" או "הקדוש ברוך הוא אנחנו אוהבים אותך".

בספרי "שמות" "ויקרא" ו"במדבר" לא היה לנו כל סיכוי להיתקל בהמצאה הזאת שנקראת "אהבת יהוה". כל מי שהסתובב בשבילים הקטלניים של שלושת החומשים הללו לא היה מסוגל להתאהב בדרקון חרון האף הנקרא יהוה. באוזני מי, בדיוק, יכול היה משה להכריז "ואהבת את יהוה אלוהיך?" - באוזני ניצולי טבח יהוה בקברות התאוה? באוזני טבוחי עגל יהוה או נגופי קצף יהוה? ואולי באוזני פליטי שרופי תבערת יהוה או מתפגרי דור מדבר יהוה שניצבו שוב ושוב על סף חיסול בידי יהוה?

רק כעבור ארבעים שנה, עם התפגרותם של אחרוני השרידים והניצולים הללו, יוכל משה לשווק להמונים את סם אהבת יהוה. רק אז יתחילו להופיע בעולמנו דורות של אוהבי אלוהים. השונאים שביניהם יצאו לככרות ולאיצטדיונים וירקדו "הקדוש ברוך הוא / אללה / ג`יסוס קרייסט (מחק את המיותר) אנחנו אוהבים אותך ושונאים את יש"ו החזיר / רבי עקיבא החזיר / מוחמד החזיר (מחק את המיותר). המתונים יותר ירסנו עצמם מפני דרכי שלום, ולא יכריזו בפרהסיא על חזירותם של שנים מבין השלושה הנ"ל.

-------------------------------------------------------------

שנאת אוהבי אלוהים אחרים איננה הנזק היחיד שנגרם למיליארדי המכורים לסם אהבת יהוה. נזק לא פחות מסוכן הוא הפיכת "וְאָהַבְתָּ אֵת יהוה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ" לערוץ בריחה מפני "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". מהר מאד יתברר לנו כי המלצת אהבת יהוה של משה חוזרת על עצמה שוב ושוב במהלך ספר דברים[1], ולאט לאט היא הופכת להיות תביעה בלתי מתפשרת. אם לא תאהבו את יהוה, מזהיר משה את מיליוני שומעיו, יחרה אפו בכם, ולא כדאי לכם לדעת מה הוא יעולל לכם אם לא תאהבו אותו ערב ובוקר בכל יום תמיד.

לעומת הפעמים הרבות שבהם ממליץ / מצוה משה לאהוב את יהוה בולטת שתיקתו הרועמת ביחס לאהבת הזולת האנושי. אף פעם לא נשמע ממשה ציווי (המלצה) כגון "ואהבת את אשתך" או "ואהבת את בניך ובנותיך". האם העדר הציוויים הללו נובע מכך שאהבות אלו הן אהבות טבעיות שלא צריך לצוות עליהם? - יתכן.

אפשרות אחרת: למשה חשוב להבהיר למיליוני שומעיו כי על יהוה להיות מושא האהבה העליון של כל אחד ואחת מהם. הוא לא אוסר עליהם לאהוב בני אדם, אך הוא דורש מהם לאהוב אותו הרבה יותר משהם אוהבים את יקיריהם האנושיים. מעצמו, כידוע, דרש משה דרישות הרבה יותר מחמירות. הוא הקריב לחלוטין את אהבתו לאשתו ולילדיו לטובת אהבת יהוה.[2]

יֵשׁוּעַ, לעומת משה, יקבע כי דין "וְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ" כמוהו כדין "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ", כמו שנאמר: "וַיִּשְׁאָלֵהוּ חָכָם אֶחָד...׃ רַבִּי, אֵי זוֹ הִיא מִצְוָה גְּדוֹלָה בַּתּוֹרָה? - וַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ אֵלָיו: וְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל־לְבָבְךָ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ וּבְכָל־מַדָּעֶךָ. זֹאת הִיא הַמִּצְוָה הַגְּדוֹלָה וְהָרִאשׁוֹנָה׃ וְהַשֵׁנִית דּוֹמָה לָהּ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ׃ בִּשְׁתֵּי הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה תְּלוּיָה כָּל־הַתּוֹרָה וְהַנְּבִיאִים"[3] . הוא הדין באשר לרבי עקיבא, שקבע כי "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" זה (ה)כלל (ה)גדול בתורה"[4], ולכאורה לא הקריב את אהבת נשיו וילדיו על מזבח אהבת יהוה.

האם אין סתירה בין רבי עקיבא זה לבין רבי עקיבא השאהיד שבשעה שהוציאוהו להריגה זמן קריאת שמע היה, והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל, והיה מקבל עליו עול מלכות שמים, ואומר: כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך - אפילו נוטל את נשמתך, ואמרתי: מתי יבא לידי ואקיימנו?![5]

האם מי ש"ואהבת לרעך כמוך" הוא הכלל הגדול בתורתו יכול להיות זה שכל יום ויום בחייו הצטער על כך שאינו יכול להקריב עצמו על מזבח אהבת יהוה?

האם יש קשר בין הצטערותו היומיומית של רבי עקיבא לבין הקלות הבלתי נסבלת שבה יכולים קנאים רבים כל כך להכריז בכל יום ויום "אללה אנחנו אוהבים אותך" או "ג`יסוס קרייסט אנחנו אוהבים אותך" או "הקדוש ברוך הוא אנחנו אוהבים אותך"?...

(תם ולא נשלם. המשך בפרקי "דברים" הבאים המתמודדים עם סוגיית "מה זאת אהבת יהוה?")

 

[1] וְאָהַבְתָּ אֵת יהוה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ (דברים ו ה) ; וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יהוה אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יהוה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת יהוה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ (דברים י יב) ; וְאָהַבְתָּ אֵת יהוה אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַרְתָּ מִשְׁמַרְתּוֹ וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וּמִצְוֹתָיו כָּל הַיָּמִים (דברים יא א) ; וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יהוה אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם: וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ... (דברים יא יג-יד) ; כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם לַעֲשֹׂתָהּ לְאַהֲבָה אֶת יהוה אֱלֹהֵיכֶם לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְדָבְקָה בוֹ:(כג) וְהוֹרִישׁ יהוה אֶת כָּל הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלִּפְנֵיכֶם וִירִשְׁתֶּם גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִכֶּם (דברים יא כב) ; לֹא תִשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא אוֹ אֶל חוֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא כִּי מְנַסֶּה יהוה אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת יהוה אֱלֹהֵיכֶם בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם (דברים יג ד) ; כִּי תִשְׁמֹר אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת לַעֲשֹׂתָהּ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יהוה אֱלֹהֶיךָ וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו כָּל הַיָּמִים וְיָסַפְתָּ לְךָ עוֹד שָׁלֹשׁ עָרִים עַל הַשָּׁלֹשׁ הָאֵלֶּה (דברים יט ט) ; וּמָל יהוה אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָלְאַהֲבָה אֶת יהוה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ (דברים ל ו) ; רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע: אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יהוה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחָיִיתָ וְרָבִיתָ וּבֵרַכְךָ יהוה אֱלֹהֶיךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ (דברים ל טו-טז) ; ... לְאַהֲבָה אֶת יהוה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ לָשֶׁבֶת עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יהוה לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם: (דברים ל כ) ;   רַק שִׁמְרוּ מְאֹד לַעֲשׂוֹת אֶת הַמִּצְוָה וְאֶת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד יהוה לְאַהֲבָה אֶת יהוה אֱלֹהֵיכֶם וְלָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וּלְדָבְקָה בוֹ וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם (יהושע כב ה) ; וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם לְאַהֲבָה אֶת יהוה אֱלֹהֵיכֶם (יהושע כג יא)

[2] ולא מן הנמנע שהקריב אותם ממש, כמדינים, כדי לקיים את צו יהוה: נקום נקמת המדינים ואחר תיאסף אל עמך (ראי/ה במדבר לא)

[3] (הברית החדשה, הבשורה על פי מתי כב 35 – 40).

[4] ספרא קדושים פרשה ב סימן יב

[5] בבלי ברכות סא ב

הקדוש ברוך הוא אנחנו אוהבים אותך

מעוניינ/ת בחומרים נוספים ועדכונים?
בואו נשמור על קשר:

מכון שיטים ארכיון החגים הקיבוצי

טל: 04-6536344

מייל : machon@chagim.org.il

קיבוץ בית השיטה 1080100

ע"ר מס 58-0459212

  • Facebook - Black Circle
  • YouTube - Black Circle