וַתִּקְרָא אֶלִי7 אֶל מֹשֶׁה וַתְדַבֵּר אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר: היום יום שמיני הארור, משה, שבו כלית את מלאכת הקמת המשכן, ובו ירד ענן יהוה לשכון בקרב בני ישראל המאושרים, וכבוד יהוה מלא את המשכן.

ביום שמיני ארור זה, בראש חודש ניסן שנת 2449 לבריאת העולם, פרצו שני בניי את המחסום האחרון, חלפו על פני פרוכת קֹדש הקֹדשים, והסתערו בריצת אמוק לעבר הפרגוֹד. גוד כבר ארב להם מאחורי הפרגוֹד, ובעזרת נשק מתוחכם שלא מהעולם הזה הקריב אותם כקרבן עולה. ארבעה קרני לייזר יצאו מליבת כור יהוה אשר בקדש הקדשים, חדרו מבעד לארבעת נחיריהם, שרפו את נפשם כליל, והנציחו את גוויות ילדיי בשיא יופיים ובכליל שלמותם.[1]

רגע לפני הסתערותם שררה באויר שמחה גדולה. כל אחד ואחת מהמיליונים שהצטופפו מסביב למשכן ראו את אש יהוה יורדת מן השמים ומלחכת את מזבח העולה. בכל התורה שכתבת, משה, אין תיאור של שמחה כה מושלמת וכה גורפת - וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְהֹוָה, וַתֹּאכַל עַל הַמִּזְבֵּחַ אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַחֲלָבִים, וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיָּרֹנּוּ וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם[2], ויצעקו בקול גדול "הַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא אֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים אוֹתְךָ!". גם נדב ואביהוא נדלקו בהתלהבות, ותוך כדי הסתערות לעבר הפרגוד הוסיפו אש אישית למדורה והוסיפו ליהוה אהבה על אהבה[3]. גוד שמאחורי הפרגוד גמל להם באהבה על אהבה על אהבה, ושיגר לעברם ארבעה קרני לייזר מדויקים להפליא.[4]

אתה, משה, הגעת ראשון לזירת הרצח, וצפית ראשון בשריפה אשר שרף יהוה. אחריך הגיעו בריצה אלעזר ואיתמר, שני בניי הנותרים, ומיד אחר כך נשמע קול צלצול חליפת הפעמונים והרימונים שבישר על בואו אל הקודש של אהרן אישי, הכהן הגדול.

האוויר האביבי היה מוצף בארומה מדליקה של רֵיחַ נִיחוֹחַ ליהוה, ואתה, משה, העזת לומר לאהרן, שזה עתה שכל שני בנים, את הפסוק הארור הבא: "הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה לֵאמֹר: בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד"[5]. לאהרן לא היה מושג על מה אתה מדבר, ואילו אתה לא הרפית ממנו, והוספת לפסוקך הארור את הפירוש הארור הבא: "אהרון אחי, עד עכשיו הסתרתי ממך את הסוד ששמרתי בלִבי ימים רבים. עכשיו אני חייב לגלות לך כי כבר למחרת מעמד הר סיני הודיע לי יהוה שביום חנוכת המשכן הוא לא יסתפק בקורבנות בהמה. למרות שבתורתו הכתובה התחייב לוותר על תשוקתו לקורבן אדם, התוודה בפניי שביום חנוכת המשכן הוא עתיד לקדש לעצמו את הקרובים לו ביותר. עד עכשיו חייתי בתחושה שאותי או אותך הוא לוקח אליו, עכשיו מסתבר שנדב ואביהוא טובים ממני וממך...".[6]  

למשמע דבריך שתק אהרן שתיקה מדממת. אתה סכמת את שתיקתו המדממת בשתי מלים - "וַיִּדֹּם אַהֲרֹן", ורש"י, בשם פרשניך, פירש "וידום אהרן – קיבל שכר על שתיקתו"[7].

אני, אלי7 בת עמינדב ואם אביהוא ונדב, מכריזה בזאת בפניך, משה בן עמרם, שאני מוותרת על כל השכר המובטח לי בעולם הזה ובעולם הבא כדי להפר את השתיקה המדממת, וכדי לקרוא אליך מאוהל מועד הוירטואלי שלי, וכדי לדבר אליך את הדברים הקשים הללו לאמר:

שני ספורי חנוכת משכן מנוגדים בתכלית הניגוד הם, ושניהם מתחוללים באותו יום – ראש חודש ניסן שנת 2449 לבריאת העולם. הספור האחד מתאר חנוכת משכן מושלם של אל מושלם, ואילו הספור השני מתאר חנוכת משכן מעוות של אל מעוות. הספור המושלם והגלוי הוא הספור שלך, משה, ואילו הספור המעוות והמצונזר הוא הספור שלי, אלי7 בת עמינדב ואם אביהוא ונדב.

ספור הקמת המשכן המושלם והמשעמם שלך מתחיל ב"וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ... וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם"[8]. הוא מתפרש על פני 13 פרקים משעממים[9] הרצופים בתיאורים מייגעים של תהליך בניית המשכן המושלם. תיאורים אלו מגיעים לשיאם האידילי בפרק האחרון של ספר שמות - "וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הוּקַם הַמִּשְׁכָּן. וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן... וַיְכַל מֹשֶׁה אֶת הַמְּלָאכָה. וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד יְהֹוָה מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן. וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד יְהֹוָה מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן"[10].

תיאור מושלם ומשעמם זה מסתיים בהצלחה מוחלטת וללא כל פגע - יהוה ירד לשכון בתוך המשכן שהכינו למענו בני ישראל מתוך מסירות והתנדבות אין קץ, ובני ישראל המאושרים זכו לראות את ענן יהוה מרחף ביניהם יומם ולילה. אתה, אמנם, נאלצת להישאר מחוץ למשכן כי כבוד יהוה מלא את המשכן, אך כעבור כמה שעות (למחרת?) הסתיים גם האילוץ הזה בהפי אנד. יהוה קרא אליך מתוך המשכן, כמו שנאמר בפסוק הראשון של ספר ויקרא "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר".

אין בכל 13 הפרקים של הספור הארוך והמטייח הזה אפילו מלה אחת גלויה על כך שנדב ואביהוא שלי הועלו לעולה ביום חנוכת המשכן, הוא יום שמיני הארור, א בניסן 2449 לבריאת העולם. בספור חנוכת המשכן המעוות שאספר בימים הקרובים אנסה לתקן את המעוות הזה.

ספור חנוכת המשכן המעוות שלי לא יסתיים בהפי אנד ולא יסתיים בכלל. אין לו רצף, והוא מושתת על פאזל של ריקושטים מודחקים המתארים יהוה אחר לחלוטין שאינו מצליח לגבור על תשוקתו לקרבן אדם. פסוק הפתיחה של הספור המעוות שלי יחזור על עצמו כמו מנטרה, ויהיה ראי שבור של פסוק ההפי אנד המתואר בספור שלך – "וַתִּקְרָא אֶלִי7 אֶל מֹשֶׁה וַתְדַבֵּר אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר".

בכל יום בעשרת הימים הבאים אקרא אליך, משה, מתוך אהל מועד החרוך שלי, ואציע קריאה אחרת לחלוטין של כל פרק מעשרת פרקי הקרבנות הבאים עלינו לרעה. בכל אחד מהפרקים הללו אנסה להראות את הקשר בין קורבנות הבהמה והעוף הגלויים המתוארים בהם, לבין קורבנות האדם הסמויים שלי הממשיכים להיות מוקרבים לעד ביום שמיני הארור של חיי הפוקד אותי בכל יום ויום.

 

[1] על-פי ספרא שמיני פרשה א`, סימן כ"ג, והשווי/ה ספרא שמיני פרשה א`, סימן ל"ד

[2] ויקרא ט כד

[3] "כיון שראו (נדב ואביהוא) אש חדשה עמדו להוסיף אהבה על אהבה" (ספרא שמיני  מכילתא דמילואים)

[4] הדברים מושפעים מפירוש "הכתב והקבלה" ל-ויקרא י ב - "...אף הם בשמחתם כיון שראו אש חדשה שירדה משמים ותאכל את העולה עמדו להוסיף אהבה על אהבה, ואמר להם המקום אתם כבדתם אותי וכו` ואני אכבד אתכם יותר וכו` ונקראו מיודעיו של מקום גדולים ממשה ואהרן. ולזה ייתכן לפרש לשון ותאכל אותם מענין האכילה השניה, קבלת נשמתם בשמחה...".

[5] ויקרא י ג

[6] על-פי ספרא שמיני מכילתא דמילואים סימן ל"ו ועל-פי ויקרא רבא פרשה י"ב סימן ב`

[7] ויקרא ג י ד"ה וידם אהרן

[8] שמות כה ח

[9] שמות כה – לא ; לו – מ

[10] שמות מ יז - לה