בפרשה הקודמת ("וירא") דוכאו נעוריהם של הנער ישמעאל ושל הנער יצחק. בשיא דיכוים של שני נערים אומללים אלו הם הוצאו להורג על ידי אביהם שעשה כמצוות אלוהיו. רק על סף מותם, בשיא ההתעללות, חילצו שני המבוגרים המתעללים (אלוהים ואברהם) את שני הנערים האומללים. הנער המגורש ישמעאל יזוהה לעד עם הפסוק "וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת קוֹל הַנַּעַר"[1]. הנער הנעקד יצחק יזוהה לעד עם הפסוק "אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר"[2]. בפרשת "חיי שרה" יתגלה סוף סוף אור בקצה המנהרה. לראשונה ניתקל בנַּעֲרָ (רבקה) שהמבוגרים האחראים בסביבתה לא מתעללים בה. לא זו בלבד אלא שמבוגרים אלו אף מתחשבים בדעתה ואומרים "נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ"[3]. מעניין איך היה מתפתח סיפור העקידה אם בעקבות הצעת אלוהים לאברהם לשחוט את בנו היה אברהם עומד על רגליו (כשם שעשה לפני מעשה סדום) ואומר "רק רגע, אלוהים, לא ייעשה כן במקומנו... הבה נקרא לנער ונשאל את פיו"...

​

 כשכתב ח"ן (ביאליק) בן ה-19 את השורה "אֶקְרָא לַסְּעָרָה וְאֶשְׁאַל אֶת פִּיהָ" בשירו "הרהורי לילה" הוא דרש מדרש מכונן על "נִקְרָא לַנַּעֲרָה וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ".[4] במדרשו זה מזכיר לנו הנער ח"ן כי אות אחת בלבד מפרידה בין נער/נערה לבין סער/סערה - ממש כחוט השערה. מדובר כמובן באותו ח"ן שבְּעֵת רַחֲמִים, בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, הקשה את קושיית הקושיות: אוֹמְרִים, יֵשׁ בָּעוֹלָם נְעוּרִים - הֵיכָן נְעוּרָי?".

​

מאז ומעולם אחוזות ההתנערות והסערה זו בזו כבחוט השערה. ההתנערות היא התנועה הארוטית המקדימה והמענגת העשויה להפוך את השקט המגרה שלפני הסערה לסערת חושים נהדרת ולסערת יצרים מפוארת. באותה מידה היא עלולה להפוך את השקט המגרה הזה לתחושת אשמה מפוררת ולסערת רגשות מצמררת.

​

ההתנערות היא תנועת נוער סוערת, שהמנעד שלה הוא מין-עד הנע בין פסגת האושר והעונג לבין תהום האשמה וההשפלה. המין-עד הזה הוא תמצית מעשה הבריאה והיצירה. הוא הוא עץ הדעת טוב ורע. אם אין התנערות אין סערה ואם אין סערה אין יצירה.

​

על חוט השערה שבין הסער/ה והנער/ה תלוי ועומד כל עולמו היצירתי והיצרי של ח"ן ושל כל אלו מאתנו שמתיימרים להיות יודעי ח"ן.

​

ח"ן היה מגדולי הדרשנים היוצרים. השיר "הרהורי לילה", כמו כל יצירותיו, יעיד על כך. לכל יודע ח"ן ברור כי עצם הכותרת "הרהורי לילה" מעוררת אסוציאציות של הרהורי מין רחמנא ליצלן שהם אסורים מכל איסור. כל מי שמצוי בספרות חז"ל, הקבלה, המוסר והחסידות יודע שהן מוצפות בטרור של הפחדות ואיומים המופנים כלפי כל הנערים האומללים על כך שהם מעזים להרהר הרהורי לילה אסורים. חיים נחמן ביאליק היה מודע היטב לטרור הזה כאשר הכתיר את שירו בכותרת "הרהורי לילה".

​

"המהרהר בלילה ועמד ומצא בשרו חם - טמא"[5] ; "המהרהר בלילה וראה ששימש מטה בחלום ועמד ומצא בשרו חם אף על פי שלא מצא שכבת זרע הרי זה טמא"[6] ; "כל מאן דיסתכל בשפירו דאנתתא ביממא אתי להרהורי בליליא" (כל מי שיסתכל ביופי של אשה ביום יבוא לידי הרהור בלילה)[7] ; "...הרהרנו הרהורים רעים ביום ובלילה ובאנו לידי קֶרִי וְשז"ל (שִׁכְבַת זֶרַע לְבַטָּלָה)"[8]

​

כבר כילד קטן התחנן חיים נחמן בפני אלוהיו לילה לילה כשקרא קריאת שמע על המיטה: יהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁתַּשְׁכִּיבֵנִי לְשָׁלוֹם וְתַעֲמִידֵנִי לְשָׁלוֹם, וְאַל יְבַהֲלוּנִי רַעְיוֹנַי וַחֲלוֹמוֹת רָעִים וְהִרְהוּרִים רָעִים, וּתְהִי מִטָּתִי שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ" כילד הוא לא ידע עדיין מהם הרהורי הלילה הרעים הללו, אבל כנער הבהירו לו שחטא הוצאת שז"ל חמור יותר מכל עבירות התורה ואין לו כפרה - "אין לך דבר שעומד בפני התשובה, חוץ מהוצאת שז"ל שאמרו בפירוש בספר הזוהר שאין לו תקנה"[9]; "ידוע דבחטא הוצאת שז"ל ר"ל נכללו שלש העבירות החמורות בתורה עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים"[10]

​

אפשר להוסיף אינספור איומים והפחדות מפני "הרהורי לילה" אך נסתפק באלו כדי לטעון שהשיר "הרהורי לילה" של ח"ן בן ה-19 רצוף בתיאורי טבע תמימים ויפים שבחלקם הגדול הם גם הדחקה של הרהורי יצר מענגים ואסורים.

​

מדכאי הארוס לדורותיהם שטפו את מוחו של ח"ן (ואת מוחנו) וגרמו לו (ולנו) להאמין ש"הרהורי-לילה" מענגים אינם אלא "הרהורי עבירה" נוראים העלולים להביא ר"ל לידי שז"ל וד"ל. וחבל. כל כך חבל.

החטא הקדמון הוא עצם הפיכת יצר המין הטוב ל"יצר הרע". לידתו בחטא של המושג "יצר הרע" היא תוצאה ישירה ומרה של מהלך מדרשי פוריטני לפסוק "יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו"[11]. זהו הקטע היחיד בתורה שהמילים "יצר" ו"רע" מופיעות בו בסמיכות. סמיכות זו הוציאה את הפסוק מהקשרו והובילה ליצירתו של המושג הרע "יצר הרע".

​

ואם לא די בחטא זה של זיהוי היצריות עם הרוע, הרי שחז"ל ויורשיהם זיהו את ה"יצר הרע" עם הנעורים, לקיים מה שנאמר "יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו".

​

ההסטה האכזרית שהסיטו הדרשנים את הפסוק הזה שבו מופיעה לראשונה המילה "נעורים" היא מגה פיגוע פוריטני איום ונורא שגלי ההדף שלו מתפוצצים לכולנו בפרצוף עד עצם היום הזה.

​

 נער ונערה עשויים להתחרז עם סער וסערה כי הנעורים אמורים להיות סוערים. הבעיה הגדולה היא שנעורים עלולים להתחרז עם ייסורים. כל עוד ימשיכו המייסרים לאיים על כל הנערות והנערים בטרור מוסרי ידוכאו סער החושים וסערת היצרים.

​

עד מתי יקוננו הנערים והנערות שבנו את קינת "היכן נעוריי?" שהיא קינת "סוד ייסוריי" של ח"ן שעד יומו האחרון לא חדל לקרוא לסערה ולשאול את פיה?...

​

בקיצור, נערים ונערות יקרים, אם נזכה להיות מבוגרים תומכים ומתחשבים נזכה לשנים רבות של חיי נעורים מאושרים הנעים בין סערת חושים נהדרת וסערת יצרים מלהיבה, ואם לא – נמשיך להיות נעקדים על ידי הפטריארכים האלימים והקנאים שלנו.

​

נער הייתי וגם זקנתי ולא זכיתי לראות הרבה מבוגרים המסוגלים שלא לדכא מתוך קנאה פטרונית את נעוריהם. אי לכך, נערים ונערות יקרים, אם לא נתנער מעפר ונעורר את אהבתנו עד שתחפץ לא נדע גאולה. אם לא נבער את כל קיני הטרור של כל כנופיות השז"ל המייסרות אותנו בשוטים ובעקרבים נמשיך לקונן לעד את קינת "היכן נעורי?".

 

[1] בראשית כא יז

[2] בראשית כב יב

[3] בראשית כד נז

[4] מִבַּעַד לְאֶשְׁנַבִּי אֶת רֹאשִׁי אוֹצִיאָה,

אַף אֶקְרָא לַסְּעָרָה וְאֶשְׁאַל אֶת פִּיהָ;

אַבִּיטָה בֶעָבִים, אָבִינָה בַחֲשֵׁכָה –

הַיְהִי קֵץ לַחֹשֶךְ? אִם סוֹף לַמַּהְפֵּכָה?

הֲיָשֹׁךְ הַסַּעַר וִיְפֻזְּרוּ הֶעָבִים

וְנָגַהּ הַסַּהַר וְנָגְהוּ כוֹכָבִים?

אַבִּיטָה אֶל אֶרץ אַף אֵפֶן לְמָעְלָה –

אֵין חָזוֹן, אֵין קֶשֶׁב – רַק סוּפָה וָלָיְלָה.

(ח.נ. ביאליק מתוך "הִרְהוּרֵי לָיְלָה")

[5] משנה מקוואות ח ג

[6] רמב"ם הלכות שאר אבות הטומאה ה ה

[7] זוהר קדושים פד א

[8] ספר עבודת הקודש - כף אחת – יט).

[9] ספר תולדות יעקב יוסף פרשת נשא אות י"ב

[10] ספר שם משמואל פרשת בשלח שנת תרע"ט

[11] בראשית ח כא