ספר שמות

יתרו

פרשת

בפרק יט יוצאים מהארון שני זוגות חבויים. הזוג האחד הוא הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל, והזוג האחר הוא משה והשמ. בימים האחרונים הפכה היציאה מארון הספרים לטרנד. ימים יגידו אם מדובר בזרם אופנתי חולף, או בהמשך ישיר ומהפכני למעמד הר סיני שבפרק שלנו.

מעמד הר סיני מתואר פעמים רבות כטקס הכלולות שבין הקב"ה וכנסת ישראל. "כי כנסת ישראל נדמית לכלה ביום מתן תורה והקב"ה נדמה לחתן"[1], כמו שנאמר: "זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לא זְרוּעָה"[2]. ונאמר "וָאֶעֱבר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דּודִים וָאֶפְרשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אותָךְ (בהר סיני[3]) נְאֻם אֲדנָי יֱהוִה וַתִּהְיִי לִי"[4], ונאמר "בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּו"[5] - "בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ, זוֹ מַתַּן תּוֹרָה. וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ, זֶה בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ"[6]. "`ביום חתונתו` - זה סיני. שבסיני חיתונין היו, שנאמר `וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר`[7] "[8]

רוב הזמן אתם אשתי

לפני מעמד הר סיני עולה משה לבדו אל החתן האלוהי כדי לקבל ממנו הנחיות אחרונות לקראת מעמד הנישואין הממשמש ובא. הקב"ה יאמר למשה: "לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם"[9], כלומר, לך אל כל הגברים של העם הזה והכן אותם להיות כלתי המיועדת.

כיצד יקדש משה את כל הגברים של בני ישראל ויהפוך אותם לכלתו הגדולה של הקב"ה? הוא יאמר להם: "הֱיוּ נְכונִים לִשְׁלשֶׁת יָמִים אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה"[10]. באמצעות ההתרחקות מן הנשים יתקדשו הגברים[11].

רק עם תום מעמד הקידושין יתיר משה לגברי ישראל לחדול באופן זמני מן החובה להיות כלתו של הקב"ה. באופן זמני ישחרר אותם משה מהאיסור לגשת אל אישה, ויאמר להם: "שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם"[12], שפירושו "שובו לכם לנשותיכם", שכן "אין אוהל אלא אשה"[13].

מכאן והלאה יחליפו בני ישראל את זהותם המינית בכל פעם שיעברו מהערוץ שבין האדם למקום לערוץ שבין האדם לחַבֶרְתו. בערוץ "המקום" הם יהיו חלק מאישה גדולה המחוייבת לציית לגבר העליון שלה ולהתמסר לו לחלוטין, ואילו בערוץ "חַבֶרְתו" יהיה כל אחד מבני ישראל גבר קטן בחלקת אלוהים הקטנה שלו. כמו שנאמר: "וְכָל הַנָּשִׁים יִתְּנוּ יְקָר לְבַעְלֵיהֶן לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטָן... לִהְיוֹת כָּל אִישׁ שׂרֵר בְּבֵיתוֹ וּמְדַבֵּר כִּלְשׁוֹן עַמו"[14].

בחלקת אלוהים הקטנה שלו תהיינה לכל אחד מגברי ישראל זכויות מרובות ושתי חובות. החובה האחת היא קיום מצוות "פרו ורבו", והחובה האחרת היא קיום מצוות "עונה"[15].

משה העביר לגברי ישראל את החיוב הזה מילה במילה, אך בצעד חסר תקדים הוציא את עצמו מהכלל, ופטר את עצמו מן החובה לפקוד את צפורה אשתו.

 

משה פורש מצפורה ומתייחדת עם השמ

ההחלטה לפרוש סופית מצפורה גמלה בלבו של משה בשעה שציווה על כל הגברים להתרחק זמנית מנשותיהם כדי שיוכלו להחליף זמנית את מינם ולהתקדש זמנית לגבר האלוהי שלהם. באותה שעה הרהר משה בלבו הרהורי פרישה ודרש על עצמו את מדרש הקל וחומר הבא: "ומה ישראל שלא דברה עמהם שכינה אלא לפי שעה וקבע להם זמן אמרה תורה `אל תגשו אל אשה`, אני שמיוחד לדבור בכל שעה ושעה ולא קבע לי זמן על אחת כמה וכמה..."[16]

ברגע שדרש משה את דרשת הקל וחומר הזאת אישר לו השמ את משאלת לבו ואמר: "כל הגברים האחרים ישובו לנשותיהם. אתה נשאר אתי... נאה דרשת משה, ונאה אקיים בך את דרישתך[17]. יישר כוחך שדרשת, משה, ויישר כוחך שפרשת[18]. היי נכונה!".

מרגע זה ואילך ינטוש משה לעד את אוהלה של צפורה אשתו, וייעד את אוהלו להיות אוהל מועד המיועד באופן בלעדי לביקורי הבית של השמ. כמו לאה ורחל הממתינות באוהל לשובו של יעקב מהשדה, תמתין משה להשמ השב ממרומיו. לפעמים תחכה משה עד בוש, כמו צפורה, ולפעמים היא תצליח לתפוס ראש טוב עם השמ. מאמצים הדדיים רבים הם עתידים לעשות כדי למצוא חן זו בעיני זה, וכדי לדעת זה את זו. משברים קשים עתידים להעיב על יחסיהם, אך בין המשברים ירקיעו חיי הזוגיות שלהם לשחקים.

הסיבה למשברים הקשים בחיי הזוגיות של משה והשמ נובעת מהסיבה שמשה איננו סתם אשתו של השמ אלא היפה בנשותיו, כמו שנאמר "הַיָּפָה בַּנָּשִׁים (שיר השירים ה ט) - זה משה שנמשל למעולה בנשים".[19] ולמה נמשל משה למעולה בנשים? - כי הנביאים נמשלו כנשים, ומשה הוא גדול הנביאים, שנאמר "למה נמשלו הנביאים כנשים? - לומר לך מה אשה זו אינה מתביישת לתבוע צרכי ביתה מבעלה כך הנביאים אין מתביישים לתבוע צרכיהן של ישראל מן אביהם שבשמים".[20] ארבעים שנה תהיה משה גם אמא רחומה וגם היפה בנשותיו של השמ. את כל קסמיה הנשיים הוא תלמד להפעיל על האל הזועם כדי למצוא חן בעיניו וכדי שיבטל את גזירותיו הרעות.

 

השמ הופכת להיות אשתו של משה

לפעמים, לשם גיוון, יתהפכו משה והשמ ויחליפו את זהותם המינית. השמ יתהפך למשה ומשה תתהפך להשמ. לא רק באותיותיהן - משה = השמ - הן תתהפכנה אלא גם בכל נפשן ובכל מאודן ובכל גופן. כך בפירוש כתוב בתורתנו הקדושה - "..."מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים"[21] - בעל האשה, בעל המטרוניתה, כמו שכתוב "אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ"[22], שהרי `כלת משה` כתוב[23]... משה ודאי איש האלוהים היה, ורצונו עשה בביתו, כמו שאתה אומר "אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ" - זהו שכתוב "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה יְהֹוָה"[24], "וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ" - זהו שכתוב "וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה יְהֹוָה"[25], ודאי רצונו עושה בעל הבית (האשה), ואין מי שֶׁיִמחה בידו, כבן אדם שגוזר על אשתו ועושה רצונו..."[26]

- משה הוא "איש האלהים" והשמ היא "כלת משה".[27] משה הוא בעל הבית (מאריה דביתא) והשמ היא אשתו (ביתיה). משה הוא הגבר הגוזר והשמ איננה יכולה להתנגד. כבעלה של השמ יש למשה את הסמכות הבלעדית להקים או להפר את נדריה של בת זוגו, כמו שנאמר "אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ"[28]. לכשירצה משה להקים[29] את יהוה ממקומה הוא יפקוד עליה "קוּמָה יְהֹוָה", ולכשתנוח עליו דעתו הוא יורה לכלתו לרדת ארצה, כמו שנאמר: "וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה יְהֹוָה"...

 

יהוה יוצאת מארון הקודש

"כשמכניסין הספר תורה לארון הקודש אומרים: וּבְנֻחה יאמַר - שׁוּבָה יְהוָה רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל: קוּמָה יְהוָה לִמְנוּחָתֶךָ. אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ" (מתוך סידור תפילה, סדר הכנסת תורה לארון)

פתאום, ללא כל הודעה מוקדמת, עשויה מישהי להחליט על סדר אחר של הוצאת ספר התורה מהארון, והסדר האחר הזה עשוי להוות קריאה חדשה לסדר.

מישהי, למשל, עשויה להוציא מהארון את יהוה, ובדיוק ברגע שכל הקהל הקדוש יעמוד על רגליו תעבור אשת יהוה לפני התיבה ותשיר "קוּמִי יְהוָה לִמְנוּחָתֵךְ - אַת וַאֲרוֹן עֻזֵּךָ". או אז תצא יהוה מהארון לעיני כל בנות ישראל.

וכשהכהנים והעם העומדים בעזרה יראו את יהוה יוצאת מהארון הם יכרעו וישתחוו ויפלו על פניהם ויאמרו: "יְהוָה הִיא הָאֱלֹהִים יְהוָה הִיא הָאֱלֹהִים".

אכן, זרמים חדשים זורמים לאחרונה אל מול הארון הפתוח. ימים יגידו אם מדובר בגלים אופנתיים חולפים, או בהמשך ישיר ומהפכני למעמד הר סיני...

 

[1] מתוך פירושו של רד"ק לירמיהו ב בדבור המתחיל ".אהבת כלולותיך"

[2] ירמיהו ב ב

[3] ראי/ה פירושיהם של רש"י ורד"ק שם

[4] יחזקאל טז ח

[5] שיר השירים ג יא

[6] משנה תענית פרק ד משנה ח

[7] שמות יט י

[8] במדבר רבה פרשה יב סימן ח

[9] שמות יט י

[10] שמות יט טו

[11] אמנם לא פירש הקב"ה למשה במה יתקדשו אלא שהדבר ידוע דסתם קדושה הוא פרישות מן האשה ("העמק דבר" לשמות יט י)

[12] דברים ה כז

[13] ראי/ה בבלי מועד קטן טו ב ; חולין קמא א ; יבמות סב ב (רש"י) ; נדה לד ב (רש"י) ועוד.וראי/ה על כך בהמשך גליון זה

[14] אסתר א כ-כב

[15] נשים אינן חייבות במצוות "פרו ורבו" ובמצוות "עונה" אלו הן מצוות גבריות מובהקות.

[16] בבלי יבמות סב א

[17] וזה אחד מ"שלשה דברים שעשה משה מדעתו והסכימה דעתו לדעת המקום - פירש מן האשה ושיבר הלוחות והוסיף יום אחד... ומנין שהסכימה דעתו לדעת המקום? - שנאמר `לֵךְ אֱמור לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם, וְאַתָּה פּה עֲמד עִמָּדִי וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ` (בבלי יבמות סב א)

[18] ראי/ה יבמות שם שם "...והסכימה דעתו לדעת המקום דכתיב אשר שברת ואמר ריש לקיש אמר ליה הקב`ה למשה יישר כחך ששברת (את הלוחות)

[19] העמק דבר לדברים ה כד, על פי שיר השירים רבה פרשה א פסקה מד

[20] שיר השירים רבה פרשה א פסקה מד

[21] דברים לג א

[22] במדבר ל יד

[23] ראי/ה במדבר ז א.במקור כתוב `וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת משֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן`, אך ה`זוהר` במקומות רבים הופך את הקרי `כלות משה` לכתיב `כלת משה`

[24] במדבר י לה

[25] במדבר י לו

[26] מתורגם מתוך זוהר בראשית ויחי דף רלו עמוד ב - (תא חזי מה כתיב וזאת הברכה אשר ברך) משה איש האלהים מאריה דביתא מאריה דמטרוניתא כמה דכתיב אישה יקימנו ואישה יפרנו דהא כלת משה כתיב (ועל דא משה בריך מאן דבעא ולא דחיל כדאוקימנא ובגין כך אמר יעקב הא חמינן דבני אלין בסטרא דדינא קשיא (ליתיה) ייתי מאריה דביתא ויברך לון,) משה ודאי איש האלהים היה ורעותיה עביד בביתיה כמה דאת אמר אישה יקימנו הדא הוא דכתיב (שם י`) ויאמר משה קומה יי`, ואישה יפרנו הדא הוא דכתיב (שם) ובנחה יאמר שובה יי` ודאי רעותיה עבד מאריה דביתא ולית דימחי בידיה כבר נש דגזר על אנתתיה ועבדא רעותיה...

[27] פעמים רבות חשוב ל`זוהר` להבהיר לנו שהצירוף `משה איש האלוהים` מדבר על יחסי אישות בין הגבר משה והאשה אלוהים.לא פחות חשוב מכך ל`זוהר` להפוך את הצירוף `כלות משה` ל`כלת משה`.רא/יה, למשל, זוהר חלק ב דף ה/ב

וכן זוהר חלק ב דף קמ/ב וכן זוהר חלק ג דף קמח/א `וביומא דנחתת שכינתא ההוא יומא דאתנסבא במשה נחתא הדא הוא דכתיב כלת משה.כלת משה ממש` - היום שבו ירדה השכינה הוא היום שבו היא התחתנה במשה, וזהו שכתוב `ביום כלת משה` - כלת משה ממש!

[28] על פי הכתוב בפרק ל בספר במדבר יש לבעל סמכות להפר את נדריה של אשתו, ומכח אותה סמכות יכול משה להפר את גזירותיו של אלוהים.

[29] יש כאן כמובן מעבר מ`יקימנו` במובן של קיום הנדר לבין `קומה` במובן של לקום מן המקום...

יהוה יוצאת מהארון

מעוניינ/ת בחומרים נוספים ועדכונים?
בואו נשמור על קשר:

מכון שיטים ארכיון החגים הקיבוצי

טל: 04-6536344

מייל : machon@chagim.org.il

קיבוץ בית השיטה 1080100

ע"ר מס 58-0459212

  • Facebook - Black Circle
  • YouTube - Black Circle