באחד משיעורי "מְחַלְנִים תלמוד" שהעברתי השנה ב"בינה" למדתי משאול נקש, כורם ותיק מלכיש, שבכל שנה ושנה מחלנים הכורמים את כרמיהם. בשבילי זה היה חידוש מרענן, ואם תכנסו לערך "כרם" בויקיפדיה תיווכחו גם אתם לדעת שבכל חורף זומרים הכורמים את כרמם, בכל אביב הם מחלנים אותו, ובקיץ הם בוצרים ענבים.
כיצד זומרים את הכרם בחורף? – "חותכים את הזמורות הצעירות, ומשאירים מספר מינימלי של זמורות קצרות, מהן תצמחנה זמורות השנה הבאה" (עיין ערך "כרם" ויקיפדיה)
וכיצד מחלנים את הכרם באביב? – "לאחר לבלוב הגפן מחלנים (עושים חַלוֹן) לאשכולות כדי שיקבלו אור שמש" (שם שם). באביב, כך מסתבר, מחלנים הכורמים חלונות רבים סביב אשכולות הבוסר, כדי שענבי הקיץ יהיו מתוקים ועסיסיים. כשם שמקצצים בנטיעות הפרדס כדי לגרש את החושך, כך מחלנים בשריגי הכרם כדי להביא את האור...
חבל שהצמד המלולי היפה "חִלוּן הכרם" מוכר רק בחוגי הכורמים (וכמעט) ואיננו מוכר בקרב הצבור הרחב של דוברי העברית. אפילו "מלון אבן שושן המחודש והמעודכן לשנות האלפיים" מתעלם מ"חִלוּן הכרם" של כורמי ישראל. את פעולת ה"חִלוּן" עצמה מפרש אבן שושן כ"סקולריזציה", ואילו הסקולריזציה מתפרשת אצלו כ"הפקעה מתחום שלטון הדת והכנסיה. שחרור מפקוח הדת".
חמשים שנה לפני כן, במלון אבן שושן מהדורת 1955, אין עוד את הערך העברי "חִלוּן", ואבן שושן מסתפק עדיין בערך הלועזי "סקולריזציה". עשרים שנה קודם, בתחילת שנות השלושים, דרש חיים נחמן ביאליק מעצמו ומעמו למצוא ביטוי עברי הולם למעשה הסקולריזציה. בדרשה שדרש בבית הסתדרות המורים בתל אביב הוא דרש משומעיו להוציא לחופשי מושגים כמו "הלכה" "אגדה" "תורה" ו"קדושה" הכלואים בכלא הרבני. בעיצומה של דרשה זו הציע חיים נחמן לתרגם את "סקולריזציה" כ"חִלוּל". מקור ההשראה להצעה זו הוא הפסוק הבא הלקוח מתוך הפרק היומי שלנו ב"מחלנים 929" - "מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יְחַלְּלֶנּוּ" (דברים כ ו). עיון חטוף אצל פרשני הפסוק הזה יצביע על כך שמשמעות החִלוּל כאן היא פדיון או גאולה. עיון נוסף בתרגום אונקלוס לפסוק זה יגלה לנו שאת המלה העברית "יְחַלְּלֶנּוּ" תרגם אונקלוס ל"יְחַלְנֵיה" (יְחַלְנוֹ) בארמית.
הנה הקטע שבו מציע חיים נחמן לתרגם את הסקולריזציה לחִלוּל: "...במשך הדורות אנחנו צמצמנו המושגים שלנו, קשרנו אותם עם תוכן מיוחד. אני רוצה לגאול את הטרמינים (מונחים) הללו (הלכה ואגדה) מן האוויר המיוחד הזה לתחום האוויר האנושי, הכללי. (אני רוצה להביא ל)סקולריזציה של המונחים האלה, `חילול`, אם לתרגם את המונח "סקולריזציה" במובן חול - מִי שנָטַע כֶּרֶם יְחַלְּלֶנּוּ - יש חילול של גידוף ויש חילול של גאולה, פדיון. במובן זה רק נרוויח טרמינים (מונחים) שלנו למושגים אנושיים ולא נצטרך לחדש מלים חדשות למושגים אנושיים כלליים. אני דרכי לגאול[1]." ביאליק ידע היטב שכשם שלמעשה ה"קִדוּש" יש גם משמעות שלילית וזנותית[2] כך יש למעשה ה"חִלוּל" גם משמעות נשגבת וגואלת.
הצעת חיים נחמן לא התקבלה, כידוע, וזו אחת הסיבות לכך שהאתר הקדוש (אתרא קדישא) שלנו נקרא "מחלנים 929" ולא "מחללים 929". יש לי תחושה שביאליק היה מקבל באהבה את ה"מחלנים" כשם שהציע באהבה את ה"מחללים". אחרי הכל אלו ואלו דברי אלוהים חיים שניתנו למשה החילוני במרום עת נפתחו לו חלונות הרקיע. הרבה למעלה מזה: כבר ארבעים שנה לפני שהציע חיים נחמן את מעשה החלול הקדוש, הוא הציע לרפא את מקדש יי ההרוס על ידי חילוּנוֹ לחלונות קרועים לרווחה.
וּבְרַפְּאִי אֶת מִקְדַּשׁ יְיָ הֶהָרוּס / אַרְחִיבָה יְרִיעוֹתָיו וְאֶקְרַע לוֹ חַלּוֹנָי / וְהָדַף הָאוֹר חֶשְׁכַת צִלּוֹ הַפָּרוּשׂ
מעגל הקסמים נסגר – במאה הששית (?) לפני הספירה חלל סופר "דברים" את הכרם בעברית מקראית ספרותית ; במאה השניה אחרי הספירה חִלֵן אונקלוס את הכרם בארמית עממית ; בסוף המאה ה19 חלם חיים נחמן הצעיר לחלן את מקדש יי ההרוס לחלונות קרועים לרווחה, ארבעים שנה לאחר מכן הציע חיים נחמן לחלל את הכרם חלול סקולרי, ואי שם במאה ה-21 (?) החלו כורמים דוברי עברית לחלן את כרמיהם לאינספור חלונות קרועים לרווחה. כל החִלוּנים והחִלוּלים הללו מגרשים את חושך הגלות ומביאים לנו את אור הגאולה המתוק לעינים.
יהי רצון מלפנינו שבעזרת השם החילונית נזכה לחלן ולחלל במהרה בימינו לא רק מושגים כמו "תורה" "הלכה" ו"אגדה" הכלואים עדיין בחושך, אלא גם מושגים מוחשכים כמו "תפילה" "אמונה" ו"אלהים". כל המושגים הללו שבויים עדיין בחשכה, וכמהים להתחלן לשבעים חלונות קרועים לרווחה.
וכל המרבה לחלֵן הרי זה מקוּדש...
[1] (ביאליק, `לשאלת התרבות העברית`, דברים שבעל פה, ב עמ` קצח)
[2] "לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (דברים יח כג)