ספר בראשית

תולדות

פרשת

ברוך המוציא דברים מהקשרם

חוה היא האדם הראשון שקרא בשם יהוה[1], הגר היא האדם הראשון שהפך את הקריאה בשם יהוה לתפילה[2], ורבקה היא האדם הראשון שדרש את יהוה, שנאמר "וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרשׁ אֶת יהוה".[3]

עד שדרשה אותו רבקה לא היה יהוה אלא פשט - רבקה הפכה אותו לדרש. ממדרשה של רבקה ואילך יהפוך יהוה להיות היצירה האנושית הנדרשת ביותר – אינספור דרשנים ודרשניות ידרשוהו דרישות שונות ומנוגדות, יוציאוהו מהקשרו המקורי וירחיקוהו מהפשט הקמאי שלו. ברוכות תהיינה דרשניות אלו וגם הדרשנים זכורים לטוב. יהי רצון מלפנינו שתתקיים בכולם ברכתו של מורנו בּוּדָה[4]"ברוך המוציא דברים מהקשרם"...

על פי המיתולוגיה המקראית רבקה היא האדם הראשון שיזם שיחה עם יהוה או עם כל אל אחר. האלים במקרא כבר דיברו עם חוה, עם אדם, עם הנחש, עם קין, עם נֹח, עם הגר, עם שרה, עם אבימלך ועם אברהם, אבל אף אחד מכל היצורים הללו לא הלך מיוזמתו לדבר עם אלוהיו ולדרוש ממנו דרישות. כל המפגשים שלהם עם אלוהיהם היו ביוזמתו המוחלטת של האל עצמו. במפגשים יזומים אלו שאל האל "אייכה?", או "אי הבל אחיך?", או "למה זה צחקה שרה?". במפגשים יזומים אחרים הוא הורה לשומעיו לא לאכול מעץ הדעת, או ללדת בעצב, או לזחול על גחון, או להיות נע ונד, או לבנות תיבה, או לשחוט ילד. שומעיו ביצעו או לא ביצעו את ההוראות, והאל הגיב או לא הגיב בהתאם.

עם רבקה זה היה אחרת. היא התייסרה מאוד במהלך הריונה, סכנת מוות ריחפה עליה, והיא חשה דחף עמוק להקשות את קושיית הקושיות: "אם כן למה זה אנכי?", שעל פי הרמב"ן פירושה: "אם כן יהיה לי למה זה אנכי בעולם? הלוואי אינני, שאמות או שלא הייתי, כמו שאמר איוב: "כאשר לא הייתי אהיה".[5]

רבקה לא מסתפקת בכך שהיא מקשה לעצמה את קושיית הקושיות. גם הטחת "למה זה אנכי?" באוזני חברותיה[6] לא מספקת אותה. היא הולכת עם הקושייה הזאת לדרוש הסברים מיהוה.  "למה זה אנכי?!", דורשת רבקה את אלוהיה, "ומה פשר ההתרוצצות הזאת בּקִרבי, ולשם מה ללדת בצער, ו"למה לי חיים?".[7] אף אחד לפני רבקה לא בא בדרישות כאלו אל אלהים.

 

רבקה ואיוב

גם איוב, כמו רבקה, שואל את נפשו למות. אמירות רבות שלו הן וריאציות על "אם כן למה זה אנכי?" - "יאבד יום אוולד בו"[8], ו"אמאס חיי"[9] ו"למה לא מרחם אמות?"[10] ו"נקטה נפשי בחיי"[11] ו"כאשר לא הייתי אהיה".[12] איוב הולך לדרוש את אלוהיו, ולומר לו דברים נכוחים מתוך כאבו. הוא מתעמת ישירות עם האל, ודורש ממנו דין וחשבון מפורט על כל מעלליו.[13]  

רעי איוב מבקרים אותו על גישתו ה"כופרת". אליפז מצדיק לחלוטין את דין האל, ומציע לאיוב לפשפש במעשיו כדי לאתר את חטאיו המוסתרים.[14] האל של אליפז הוא כזה שאסור לדרוש ממנו דין וחשבון, ואסור להפנות כלפיו כעס וביקורת.[15] "אילו נתייסרתי אני", אומר אליפז, "הייתי דורש אלהים, כלומר, הייתי מבקש פני אל, ומבקש את סליחתו, ומדבר אך ורק בשבחו - "אוּלָם אֲנִי אֶדְרֹשׁ אֶל אֵל וְאֶל אֱלֹהִים אָשִׂים דִּבְרָתִי".[16] איוב רואה בדרישת האל של אליפז צביעות והתחנפות, והוא משוכנע שאלהים שונא את הגישה הזאת.[17]

רעי איוב מפרשים את דרישת האל כצידוק דינו, ואיוב מפרש זאת כתביעה לצדק. איוב מתייחס אל דרישת האל של רעיו כאל טיוח. רעיו מתייחסים אל דרישת האל שלו כאל הטחה. בסופו של דבר מתערב אלהים עצמו במחלוקת ופוסק הלכה כאיוב. הוא גוער באליפז ואומר לו: "חרה אפי בך ובשני רעיך כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב".[18]

תמצית ספר איוב דחוסה בתוך הפסוק "וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת יְהֹוָה. וַיֹּאמֶר יְֹהוָה לָהּ …".[19] ארבעת החלקים של פסוק זה יכולים להוות תרכיז לספר איוב:

החלק הראשון ("וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ") הוא חלק הייסורים והסבל. בחלק השני ("וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי") מקשים איוב ורבקה את הקושייה האנושית הקיומית והמודחקת. בחלק השלישי ("וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת יְהֹוָה") מעבירים רבקה ואיוב את קושייתם לאלוהיהם. בחלק הרביעי ("וַיֹּאמֶר יְֹהוָה לָהּ") עונה האל לסובלים הדורשים אותו.

 

נסיונותיהם של דרשנים גברים לטשטש את העובדה שאשה דרשה את המדרש הראשון במקרא

השילוב של "לָמָּה זֶּה אָנֹכִי" עם "וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת יְהֹוָה" טומן בחובו אינספור מדרשים מאתגרים על הקשר הקיומי בין מדרש המדרשים של רבקה לבין קושיית הקושיות שלה. לאכזבתי לא מצאתי בספרות הרבנית (מהמשנה ואילך) כל התייחסות לעובדה שדרישת האל הראשונה בתורה נדרשה על-ידי אשה. נהפוך הוא: רבנים דרשנים מכל הדורות הפקיעו מרבקה את זכות הראשונים על דרישת האל.[20]

אף אחד מכל הדרשנים הללו איננו מוכן לקרוא כפשוטן את "וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת יְהֹוָה". הוא הדין ביחס ל"וַיֹּאמֶר יְֹהוָה לָהּ". לא האל עצמו דיבר אל רבקה אלא רב גבר, שכן, על פי הרבנים הגברים "מעולם לא נזקק הקדוש ברוך הוא להשיח עם אשה"[21].

מיהו הרב גבר שהעביר את דבר הקדושברוכו לרבקה? לפנינו מחלוקת רבנים מסועפת – רבים סבורים כי מדובר ברב שם בן נֹח,[22]על-פי מסורות רבניות אחרות מדובר ברב עבר בנו של רב שם.[23] יש רבנים הדורשים כי האל דיבר אל רבקה דרך מלאך,[24] אחרים בדעה שהתיווך נעשה על ידי נביא.[25] לפי ההצעה החמישית דיבר האל אל רבקה דרך אברהם רבינו.[26]

רבנים אלו קובעים גם כי לא יהוה אמר לחוה "הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ"[27] בניגוד ל"פשט" המקראי. באותה מידה מתעקשים רבנים אלו שלא יהוה דיבר עם הגר למרות שכתוב במפורש "וַתִּקְרָא (הגר) שֵׁם יְהֹוָה הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ אַתָּה אֵל רֳאִי"[28].

כדי להוכיח את הכלל ש"מעולם לא נזקק הקדושברוכו התלמודי להשיח עם אשה" יוציאו רבנים גברים אלו מהקשרם גם את מעט הפסוקים שבהם מואיל יהוה המקראי לדבר עם האשה. יהי רצון מלפנינו שתתקיים גם ברבנים אלו ברכתו של מורנו בּוּדָה "ברוך המוציא דברים מהקשרם"...[29]

אמן

 

[1] "ותהר ותלד את קין, ותאמר קניתי איש את י-ה-ו-ה" (בראשית ד`, א`) .ראי/ה על כך בהרחבה  http://arzi.co.il/article.php?id=73  "אם תרצו אין זו אגדה רבנית אלא מיתולוגיה ריבונית"

[2] " `ותקרא שם ה`` - . הנה קריאת שם ה` היא התפלה אשר בה שבחו של הקב"ה במחשבת המתפלל או בדבריו, כאמרם ז"ל לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואחר כך יתפלל". (מתוך פירוש ספורנו לבראשית ט"ז י"ג). ראי/ה על כך ארי אֵלון "בא אל הקדש" עמ` 76-77.

[3] בראשית כ"ה, כ"ב

[4] בודה הוא כינויו של המחנך אריה בודנהימר, לשעבר מנהל בית הספר התיכון האזורי "ברנר" בגבעת ברנר, מנהל "בינה" ומורה בישיבה החילונית בתל אביב.

[5] איוב י`, י"ט... הרמב"ן בד"ה "למה זה אנכי" מביא את פירושיהם השונים של רש"י ואבן עזרא לקושיה קיומית זו...

[6] ותאמר אם כן למה זה אנכי, רבי יצחק אמר מלמד שהיתה אמנו רבקה מחזרת על פתחיהן של נשים ואומרת להן הגיע לכם הצער הזה בימיכם אם כך הוא צערו של בנים והלואי לא עיברתי (בראשית רבה פרשה סג ד`ה ויתרוצצו הבנים)

[7] גם המשפט "למה לי חיים" נאמר על-ידי רבקה בפרשתנו (בראשית כז מז) – חייה של רבקה נעים בין שתי קושיות ענק קיומיות – למה זה אנוכי? ולמה לי חיים?...

[8] איוב ג`, ג`

[9] שם ט`, כ"א

[10] שם ג`, י"א

[11] שם י`, א`

[12] שם שם, י"ט - ופירושו של מצודת דוד שם: אז הייתי כאלו לא הייתי כי הייתי מובל מן הבטן אל הקבר והרי הוא כאלו לא נבראתי מעולם

[13] "הנה נא ערכתי משפט ידעתי כי אני אצדק... קרא ואנכי אענה או אדבר והשיבני. כמה לי עונות וחטאות פשעי וחטאתי הודיעני... (איוב י"`ג י"ח – כ"ה)

[14] "זכור נא מיהו נקי אבד ואיפה ישרים נכחדו?" (איוב ד`, ז)

[15] ראי/ה למשל הפסוקים הראשונים של איוב פרק ה`

[16] איוב ה`, ח`

[17] "שמעו נא תוכחתי וריבות שפתי הקשיבו: הלאל תדברו עולה ולו תדברו רמיה? הפניו תשאון? אם לאל תריבון? הטוב כי יחקור אתכם? אם כהתל באנוש תהתלו בו? הוכח יוכיח אתכם אם בסתר פנים תשאון (איוב י"ג, ז`-י`)

[18] איוב מ"ב, ז`

[19] בראשית כ"ה, כ"ב-כ"ג

[20] בראשית רבה פרשה סג ; מדרש תהלים (בובר) מזמור ט`; אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמ` רכ"ב; ילקוט שמעוני פרשת תולדות רמז קי; זֹהר פרשת תולדות קל"ז ע"ב; מורה נבוכים לרמב"ם חלק שני פרק מ"א; פירושי רש"י ורשב"ם ל"`ותלך לדרוש את ה`. רשימה מורחבת של מקורות נוספים ניתן למצוא במהדורת תיאודור-אלבק של בראשית רבה עמ` 684, וכן ב"אגדות היהודים" מאת לוי גינצבורג (חלק ו` הערה 17)

[21] ראי/ה במקורות המופיעים בהערה הקודמת, וראי/ה על כך בהרחבה באתר זה http://arzi.co.il/article.php?id=81 "הצחוק הנורא של פרשת וירא"

[22] בראשית רבה פרשה מ"ח (והמקבילות); בראשית רבה פרשה ס"ג (על- פי רוב כתבי היד)

[23] כך למשל על-פי כתב יד לונדון לבראשית רבה פרשה ס"ג, ד"ה "ותלך לדרוש". ראי/ה בראשית רבה (תיאודור אלבק) עמ` 684.

[24] בראשית רבה פרשה מ"ח (והמקבילות)

[25] ראי/ה למשל רמב"ם מורה נבוכים חלק שני פרק מ"`א

[26] ראי/ה למשל פירושו של אבן עזרא לבראשית כ"ה, כ"ב

[27] בראשית ג טז

[28] בראשית טז יג... על המדרשים הרבניים הללו ראי/ה בראשית רבה פרשה כ סימן ו ; שם פרשה מח סימן י ; שם פרשה מח סימן כ ; שם פרשה סג סימן ז

[29] ראי/ה הערה 4 לעיל

רבקה הדרשנית דורשת מיהוה את המדרש האנושי הראשון

מעוניינ/ת בחומרים נוספים ועדכונים?
בואו נשמור על קשר:

מכון שיטים ארכיון החגים הקיבוצי

טל: 04-6536344

מייל : machon@chagim.org.il

קיבוץ בית השיטה 1080100

ע"ר מס 58-0459212

  • Facebook - Black Circle
  • YouTube - Black Circle