יום העצמאות
טקסים וקבלות חג /
קבלת יום העצמאות 

קיבוץ נערן

יפה את בנבואות ועצובה כאלה שמתקיימות

על ארבעה ועל שלושה עומד יום העצמאות הזה:

על ארבעה שלבים בדרך להגשמת החזון הציוני

1 – בראשית היה החזון

2 – אף על פי כן

3 – פה נבנה ופה ניצור

4 – בניין אומה

 

ועל שלושה יסודות אשר הם רוח החיים בו,

אשר הם מבטאים את דרכו הראויה שלו.

1- תרבות עברית

2- תיקון חברה

3- שלום

 

יום העצמאות - קיבוץ נערן המתחדש

 

בראשית היה החזון

 

אור ראשון במנורת העצמאות נדליק ונזכור, את כיסופי עמנו לארץ ציון וירושלים בכל שנות גלותו.

כנכתב במגילת העצמאות:

לאחר שהוגלה העם מארצו בכח הזרוע

שמר לה אמונים ולא חדל מתפילה ומתקוה

לשוב לארצו, לחדש בתוכה את חירותו המדינית

 

לבי במזרח ואנוכי בסוף מערב,

איך אטעמה את אשר אוכל ואיך יערב,

איכה אשלם נדרי ואסרי,

בעוד ציון בחבל אדום ואני בכבל ערב,

יקל בעיני עזוב כל טוב ספרד,

כמו יקר בעיני ראות עפרות דביר נחרב.

רבי יהודה הלוי

 

מתוך עצב זה, מתוך חוסר האונים, היו שהצליחו להפיח את בשורת ה"אף על פי כן"

נקרא מדבריהם של הביל"וים, קבוצה קטנה בעלת עוצמות חזון אין סופיות, אשר הגיעה אל חופי הארץ בפסח 1882 ועל דגלה חרוט "עלה נעלה, וירשנו אותה,כי יכול נוכל לה"

 

זרים אנחנו פה וזרים נהיה גם שמה (הכוונה לאירופה)

מהי, אפוא, הדרך היחידה הנאותה ?...

דרך אשר שתי פעמים הובילו אותנו אל המנוחה ואל הנחלה, ובטח לא תאכזב תקותנו גם בפעם השלישית, הדרך הזאת היא – ציונה, ציונה, ציונה !!לארץ אבותינו, ארץ ישראל.

כולנו החתומים פה מטה, בני הדור הצעיר אנחנו, כוחנו חדש עימנו ועולמנו עוד לפנינו.

ידיים לנו לעבוד ולב לחשוב ולהרגיש, ונגד כל באי עולם נוכל להגיד כי המטרה היותר גדולה היא להקדיש כוחותינו הגופנים והרוחניים לטובת ערש אבותינו, לקומם הריסות ולהשיבה לכבודה ולאושרה. יודעים אנו מראש, כי לא בנקל נגיע להמטרה הגדולה...

 

אך כל זאת לא היה קורם עור וגידים ללא עוז רוחו של העיתונאי הצעיר והאמיץ, בנימין זאב.

 

"אילו באתי לסכם את קונגרס בזל באמירה אחת הרי הייתה זו "בבזל הקמתי את מדינת היהודים'. אילו אמרתי זאת היום בקול, היו הכל צוחקים לי, אולם בעוד חמש שנים, לכל היותר בעוד חמישים שנה, יסכימו הכל.

המדינה כבר נוסדה, בתמצית מהותה, ברצון העם להיות מדינה."

ת. הרצל: כתבי הרצל: היומן

 

אף על פי כן

 

אור שני, במנורת העצמאות, נדליק  לתקופת הבנייה המשבר והייאוש, אשר לימים הפכה ללחם חלומנו הציוני.

 

 

נקרא מדבריו של א.ד. גורדון:

אתה אומר: הרעיון הוא רק בשביל יחידים. כן, בתחילה הוא רק בשביל יחידים. אבל היודע אתה את כוח היחידים, אם יחידים הם ? הן כל התנועות הגדולות בקרב האנושות, ובתוכן גם התנועה הסוציאליסטית, נבראו בראשונה ע"י יחידים. כל הצרה הלאומית שלנו היא לא כל כך במה שאין "ההמון" הולך אחרינו או לפנינו, כמו במה שאין לנו יחידים.

ועוד אוסיף: במה שאין לנו מתייאשים.

היחיד, בייחוד היחיד המתייאש, אינו מצפה לגאולה, אינו מצפה לחסדי המציאות ואין עיניו נשואות לכוחם של הרבים. הוא בעצמו הגואל, כלומר, הוא בעצמו הקופץ לתוך הים, הוא בעצמו המטיל על עצמו את המסע הגדול, אשר ירסק אותו. אין הוא מחשב חשבונות, אין הוא מביט לצדדים, החשבונות שיחשבו אחרים. יהי מה ! כי על כן מתייאש הוא, כי על כן אין לפניו אלא שתי דרכים: או לגאול את עצמו מהחיים או לגאול את החיים, כלומר, לעסוק בגאולת החיים, דרך אחרת אין לפניו...

... הבו לנו יחידים ! הבו לנו מתייאשים !

האומה והעבודה

פה בארץ חמדת אבות / ישראל ושמן

 

פה בארץ חמדת אבות

תתגשמנה כל התקוות

פה נחיה ופה ניצור

חיי חופש חיי דרור

פה תהא השכינה שורה

פה תפרח גם שפת התורה

נירו ניר ניר ניר

שירו שיר שיר שיר

גילו גיל גיל גיל

כבר הנצו ניצנים

נירו ניר ניר ניר

שירו שיר שיר שיר

גילו גיל גיל גיל

עוד יבואו זרעונים

 

פה נבנה ופה ניצור

אור שלישי נדליק, לחדוות היצירה בארץ

 

שיר העמק / נתן אלתרמן

 

באה מנוחה ליגע

ומרגוע לעמל

לילה חיוור משתרע

על שדות עמק יזרעאל.

טל מלמטה ולבנה מעל,

מבית-אלפא עד נהלל.

 

מה, מה, לילה מליל

דממה ביזרעאל

נומה עמק, ארץ תפארת

אנו לך משמרת.      ים הדגן מתנועע,

שיר העדר מצלצל,

זוהי ארצי ושדותיה,

זהו עמק יזרעאל.

תבורך ארצי ותהלל

מבית אלפא עד נהלל,

 

מה, מה, לילה מליל...

 

אפל בהר הגלבוע,

סוס דוהר מצל אל צל.

קול זעקה עף גבוה,

משדות עמק יזרעאל.

מי ירה ומי זה שם נפל

בין בית-אלפא ונהלל ?

 

מה, מה, לילה מליל...

 

נקרא מתוך החוזה שנחתם עם הקבוצה הראשונה בדגניה 1.12.1909

 

אנחנו הפועלים הח"מ מתחייבים לעבוד מהיום עד סוף אלול ש.ז בתור פועלי החברה להכשרת היישוב בפלשתינה בהמשק שלה באום אל ג'וני ולמלאת את הפקודות של ההנהלה... שכר העבודה המותנה הוא 45 פראנק לחודש ודירה חופשית בצריף. מלבד זה נקבל חצי מהרווח הנקי של המשק...

 

בניין אומה

אור רביעי, נדליק להגשמת החזון, אור לתחילתו של בניין הבית השלישי -

מדינת ישראל-יהודית-ריבונית.

 

"בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי.

[...]

מדינת ישראל תהיה פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות, תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה, תהא מושתתה על יסוד החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות.

מתוך מגילת העצמאות

 

בראשית היה החזון, החלום. ואכן, על-פי כל אמת-מידה של תנועת תחיה לאומית חברתית-תרבותית, ישראל היא חלום שהתגשם.

אלא שתוך כדי התגשמותו, קרה למדינה מה שקורה לעיתים לחלומות: היא התחילה מאבדת גובה. בת שלושה עשורים, בסך-הכל, וכבר מכורסת, שריריה מתרפים ורליה תרות אחרי האנפילאות המרופדות. במהירות מדאיגה היא מתרחקת מן הדמות שחזוה בעיני רוחם אבות התנועה הציונית, ובייחוד הוגיה של תנועת העבודה הציונית-סוציאליסטית...

 

כלים שלובים / יגאל אלון

תרבות עברית

נדליק אור חמישי לראשון מכלי הבניין - תרבות עברית- הגשר שלנו לעברנו התרבותי, הגשר שלנו לעתיד, הייחוד שלנו בעולם.

 

בהקדמה למילונו הגדול לשפה העברית, מספר אליעזר בן יהודה:

"בשנת 1910 לגלותינו... בימים ההם פתאום כמו נפתחו השמיים והאור מבהיר, אור צח ומצוחצח הבהיר לפני עיני, וקול פנימי אדיר קרא באוזניי תחיית ישראל על אדמת האבות... היהודים אינם יכולים להיות עם חי באמת אלא בשובם לארץ האבות, כן אינם יכולים להיות עם חי אלא בשובם ללשון האבות."

 

רחל / המשוררת

לא שרתי לך ארצי,

ולא פארתי שמך,

בעלילות גבורה,

בשלל קרבות:

רק עץ – ידי נטעו

חופי ירדן שוקטים,

רק שביל – כבשו רגלי

על פני שדות.

אכן דלה מאוד,

ידעתי זאת האם,

אכן דלה מאוד

מנחת ביתך:

רק קול תרועת הגיל

ביום יגה האור,

רק בכי במסתרים

עלי עניך.

ת"א תרפ"ו

 

הדיאלוג הישראלי מתרחש בין עובדות העבר לבין הזיכרון המתהווה. כבר לא היסטוריה אחת, אלא פסיפס של זיכרונות וזכרונות נגד. התודעה המופרטת של הישראליות בונה זהויות נפרדות וזכרונות נבדלים. ישראל מתבגרת עתה אל עברה ונכתבים בה סיפורים חלופיים. אין זה אות של חולשה והתרופפות, אלא עדות לבגרות ופתיחות המניוות דיאלוג חי בין עבר להווה.

דוד אוחנה

תיקון חברה

את האור השישי נדליק לרוח המתמשכת מתמולנו אל מחרנו, רוח תיקון החברה. נקודתנו הפנימית במעשה הציוני מאז ועד היום.

 

בזכות מה הושג מה שהושג בארץ הזאת - ואכן, גדול ההישג עד לאין שיעור - ומה היה סוד כוחם של הראשונים ושל ממשיכי דרכם האותנטית - אותנטית תוך תמורות, כמובן, מחוייבות התנאים והזמן המשתנים? התשובה פשוטה עד להדהים: ה ע ב ו ד ה. עבודת הגוף ועבודת הרוח: עבודה לא ככורח קיומי, כנהוג בחברות נימליות, אלא כמקובל בחברה אנושית עמלנית, שהעבודה בה היא ביטוי נעלה של האדם למען רווחתו האישית והקולקטיבית: עבודה שפרותיה הם כל הנכסים החומריים שבעולמנו, אולם מקורותיה הם: האידיאל, היצירה, ההשכלה והתרבות.

יגאל אלון

 

ניב / אביבה כהן (שיכבה בינונית - מחנה הקריה, המחנוע"ל)

אינני חפה מפשע

איני נקייה מעוון

כל עוד קיים בעולם הזה הרשע

כל עוד שולט בו הזדון

כל עוד לא הקדישו הכל את כוחם

להכרית את הרשע מזה העולם

כל עוד שאנן המדכא האכזר

תפקידי לא נגמר

 

כל עוד גוועים מליונים ברעב,

פועלים נמקים במאורות,

במגפות, כפן ומחסור

כל עוד נרדף האדם על היות עורו שחור

כל עוד קיימים מעמדות בעם

תפקידי עוד לא תם.

 

 

על איזה בסיס רעיוני ומוסרי נבנה את משנתה של הציונות בימינו, בתחילת המאה ה 21 ?

מול הגלובליזציה הסוחפת ומשנה מבנה מדינות הלאום והגבולות.

מול פונדמנטליזם דתי הסוחף המוני אדם.

מול השיבטיות של תתי הקבוצות.

מול הפערים הלא מצטמצמים, בין עשיר לעני בתוך החברה.

הבה נתחקה אחר מגיל העצמאות.

מגילת העצמאות הכריזה על הקמת מדינת לאום לעם היהודי בקובעה את הבסיס המוסרי לשיבת ציון- "מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל".

החזון היה אפוא הסלע לבניין מדינת ישראל.

אם נערער או נהרוס את הסלע הזה נשאר מדינה בינונית, ללא יעוד, ללא ייחוד וללא עניין.

רק על סלע זה נקים מבנים רעיוניים חדשים אשר יובילו לפתרון בעיות העתיד.

לובה אליאב

לדבר על שינויים היה לדבר על אהבה / יהודה עמיחי

 

כבר מזמן לא שמעתי מאיתך

ולא קיבלתי אפילו פיסת נייר,

אפילו כמו רשמי ממשרדים

ששכחו את שמי ואת קיומי.

מכונת הדורות עדיין מתוקה

בין רגלי, אך מזמן לא חשתי

בין עיני מתיקות של מכתב  לא נשארנו יחדיו די זמן

כדי שיעשו אותנו למצבה של אוהבים

עכשיו זמן בא במקום זמן,

עצבות מחליפה אנשיה כמו בגדים

ופניך הרציניות פורסות את חייך:

כל פרוסה עם אדם אחר.

ופעם דיברנו על שינויים.

ולדבר על שינויים היה לדבר על אהבה.

האינטרנציונאל

 

קום התנערה עם ולכך

עם עבדים מזי רעב

אש הנקמות בלב ליכחה

בפני אוייב, היקון לקרב !

 

עולם ישן, עדי היסוד נחריבה

מגב שפוף נפרוק העול

את עולמנו אז נקימה

לא כלום היום - מחר הכל.

 

זה יהיה קרב אחרון, במלחמת עולם,

עם האינטרנציונאל, יעור ישגב אדם

 

 

שלום

אור שביעי ואחרון נדליק ונחבק עם תקווה רבה.

 

 

אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמהן וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו. מדינת ישראל מוכנה לתרום חלקה במאמץ משותף לקידמת המזרח התיכון כולו.

מתוך מגילת העצמאות

 

אל אחי הערבי, יושב הארץ / אהרון עמיר

 

אחי הנרגז והמתקומם, אחי הגאה ושבא העלבונות, אחי האורב לחולשתי וצוחק למִשְבַּתי, השמח לאידי ומצפה למפלתי, אחי המיידה בי אבניו למחוץ את רקתי והשש לתת גוו למכים, המתעורר מידי בוקר בתקווה חדשה ועולה על משכבו מדי ערב בתימהון -לבב ובפחי נפש, אחי הנלהב להתייסר, הנושך לתאבון את בשרו במו שיניו, המתפלש בסבלותיו ומוחיל לרחמי שמיים ולקץ הפלאות, ותוחלתו לא באה ולא תבוא.

אחי ואיש ריבי, אחי ואיש חרמי, אחי למולדת ולשמיכות הדמים, אחי למצוקה והרג, אך גם אחי לעתידות בל ישוערו!

אחי הנושא עיניו אל ההרים לשאול מאין יבוא עזרו, הלוא אתה יודע בסתר לב, גם אם לא יגלה לב לפה, כי אין לך עוזר ומושיע מלבדי, אחיך ואיש חרמך !

מי כמוך היודע, שלא כמתנבאים על הבמות בעריך ובכפריך ובמושבות אחיך מעבר לגבול, שלא כחורשי מזימות ושואפי בצע בבירות עולם ובלשכות שרד, בחצרות שועים ומלכים ונשיאים, שלא כחכמי ספר מדוּקטרים וכפושקי שפתיים מרומקלים, המרביצים תורה מעל קתדרלות בתי אולפן רחוקים וקרובים ובכלי תקשורת פה בארץ ובמדינות הים - מי כמוך היודע כי לא מדמשק יבוא עזרך ולא מקהיר לא מוושינגטון ולא ממוסקבה ולא מסדאם חוסיין ולא ממועמר קדאפי, לא ממסיתך במסגדים ולא ממחניפך בכנסיות ולא מן הסוחרים בפצעיך ובדמעותיך, הלא הם "נציגך היחידים שאין בילתם ", וראש לכולם אבו ע'מאר !

מי כמוך היודע, ברגעי אמת הפוקדים אותך ודאי יותר ויותר, בבואך חדר לפנים חדר, כי לא מן המתלהמים בחוצות טהראן תבוא ישועתך ולא משואבי בארות הנפט בכווית ובחריין, לא התן עוטה עורו-אריה אשר על נהרות אמנה ופרפר לא מן התנין המשתכשך ביאור-מצרים, גם לא מן הנשר אשר לחוף הפוטומאק ולא מן הדב שביערות רוסיה !

ואם עדיין לא יהין לבך לגלות זאת לפניך, הנני ואגיד לך אני בפה מלא, גם אם תאטום אוזניך משמוע: רק הצבי ישראל הוא תקוותך, וממנו תשועתך !

כי חרף היד תופסת הקלע, וחרף היד הנושאת הלפיד להבעיר, וחרף היד מניפה האלה והשוט, רק בברית אחים עימדי תיגאל, ורק על הדרך אשר בה תלך עמי שְכם-אל-שֶכם תהיה תפארתך ותפארתי גם יחד !

ואם תשכיל אף להגביה מבטך ולהרחיק ראות ולהגדיל שאוף, מעבר לבקעת המרורות אשר בה אנחנו דשים איש את גו אחיהו, הלוא ראו תראה כי יחד נדונים אנחנו לגדולה על האדמה הזאת, באשר גזרת גורל היא לנו זאת, וכי יחד נגזר עלינו לרומם את הררינו על כל ההרים סביב, למען תהיה ארצנו שרתי במדינות, רבתי בגויים, ממזג גזעים, תל-פיות, גאוות בנים ותפארת אבות, מגדל-עוז לקרובים וברכה לרחוקים.

וידעת כי באחדותה תקוות ארצנו, ובאחוות בניה תאושר; וידעת כי מנוס אין לך ממני, ולא לי ממך; וידעת כי אחת הארץ ואין בלתה, גם לי גם לך, וכי גם אם רבות לנו הדרכים לרדת מטה מטה, רק אחת לנו הדרך העולה; גם אם ירבו מהקשיה, גם אם ירבו בה עורבים מפחי-מדון ומבקשי רעתנו, גם אם חללים ירפדוה - אחת דתנו לעלות בה יחדיו ולהניף במרומיה את דגלנו האחד !

על כן אל תוואש, אסיר תקווה, כי עוד שמשנו יעל: שמש אחת גם לי גם לך! 

 

ככתוב:

וכיתתו חרבותם לאיתים

וחניתותיהם למזמרות

לא ישא גוי אל גוי חרב

ולא ילמדו עוד מלחמה

ישעהו ב'

 

תוספת לחזון:

לא להפסיק אחר כיתות החרבות

לאתים, לא להפסיק ! להמשיך לכתת

ולעשות כלי נגינה.

מי שירצה לעשות שוב מלחמה

יצטרך לחזור דרך כלי העבודה.

יהודה עמיחי

עוד לחג >

מעוניינ/ת בחומרים נוספים ועדכונים?
בואו נשמור על קשר:

מכון שיטים ארכיון החגים הקיבוצי

טל: 04-6536344

מייל : machon@chagim.org.il

קיבוץ בית השיטה 1080100

ע"ר מס 58-0459212

  • Facebook - Black Circle
  • YouTube - Black Circle