קטעי קריאה ושיר לחג סוכות
שמות יב, יג
לז וַיִּסְעוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס, סֻכֹּתָה, כְּשֵׁשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים, לְבַד מִטָּף. לח וְגַם-עֵרֶב רַב, עָלָה אִתָּם, וְצֹאן וּבָקָר, מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד.
כ וַיִּסְעוּ, מִסֻּכֹּת; וַיַּחֲנוּ בְאֵתָם, בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר.
איזו חשיבות הייתה למאורע הזה, שבצאת ישראל ממצרים ישבו בסוכות?
דבר זה יתבהר לנו, אם נזכור כי יש בעמים נודדים רועי צאן ומקנה, מה שאין בעמים אזרחים, ויש בעמים אזרחים מה שאין בעמים נודדים. בעמים הנודדים, בהיותם קרובים לחיי הטבע, הרי הם בעניינים רבים יותר תמימים, יותר צנועים.
האחדות והשלום בינם לבין עצמם אינם פגומים ביותר, רחוקים מהשחתת המידות, המצויה בין עמים אזרחים; ועוד מעלות טובות כאלה.
לעומת זה העמים האזרחים, החיים הם חיי הקולטורה, יתרים על העמים הנודדים בסדרים פנימיים, במדע, בשעבוד כוחות הטבע ובהשלמה כללית.
על כן טוב לעם נודד, שנהפך לעם אזרח, לשמור בטוהרתן אותן המידות הטובות, שהן לנחלה לעם נודד- -
על כן ציוותה לנו תורתנו: "בסוכות תשבו שבעת ימים, כל האזרח בישראל ישבו בסוכות, למען ידעו דורותיכם, כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים".
יזכור את ימי התקופה הראשונה וישמרו את הטוב אשר היה בה.
יזכרו כי בהיותם נודדים וקרובים לחיי הטבע היו להם גם מידות נעלות הקשורות בחיים ההם ועליהם להידבק בהם גם בהיותם לעם אזרח.
וכתולדה מסיבה זו התאימה התורה ואמרה: "האזרח בישראל ישבו בסוכות".
כל שהוא עתה אזרח, ואיננו עוד נודד ותועה, זקוק לזיכרון מיוחד לימי נדודיו הראשונים.
ובחרה התורה לקבוע חג בזמן האסיף, באוספנו מגרננו ויקבינו, ברבות הטובה, למען לא ירום ליבינו בעושרנו ולא ישבות מטוהרו מרוב טוב.
מ.ל. לילינבלום
בתשרי / נעמי שמר
בתשרי נתן הדקל פרי שחום נחמד
בחשוון ירד יורה ועל גגי רקד
בכסלו נרקיס הופיע
בטבת ברד
ובשבט חמה הפציעה, ליום אחד.
באדר עלה ניחוח מן הפרדסים
בניסן הונפו בכוח כל החרמשים
באייר הכל פרח
בסיוון הבשיל
בתמוז ואב שמחנו אחר קציר.
תשרי חשוון כסלו טבת חלפו עברו ביעף
גם שבט אדר ניסן אייר סיוון תמוז ואב
ובבוא אלול אלינו ריח סתיו עלה
והתחלנו את שירנו מהתחלה.
בתשרי…
מנהג פשוט הוא בישראל לילך ולהקביל פני רב או אורח חשוב בשבת או במועד.
לפיכך עמדו המקובלים והנהיגו מנהג האושפיזין, שבעה אורחים לסוכה, לשבעת הימים, אורח ליום, אורח ליום. עומד לו בעל הבית על יד פתח סוכתו, מבפנים, ומזמין אליו שבעה אושפיזין כבודים אלה: אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, יוסף ודוד. בכל יום מתמנה אורח אחד לראש החבורה, לפי הסדר.
שבעה אורחים על שום מה?
על שום ש"הקדוש ברוך הוא אוהב שביעיות". וגם כנגד שבעת הימים של מצוות ישיבה בסוכה.
"שבעה רועים הם"
"שבעה נאמנים לפני הקב'ה"
"שבעה כרתו ברית עם ה'"
"שבעה שלא שלט בהם יצר הרע"
"שבעה עמודי עולם" וכו'
יום טוב לוינסקי
"גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה"
(שבת, קכ"ז)
הרמב"ם (הלכות יו"ט, ו', הלכה י"ז) כותב: "מי שנועל דלתות חצרו בחג ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש, אין זו שמחת מצווה אלא שמחת כרסו!".
ארבעת המינים על שום מה?
ערבה - אין בה ריח ואין בה טעם בדומה לאלה מבני ישראל, שאין הם משפיעים ואין הם משאירים חותמם על העולם הזה בעשייה.
לולב - אין בו ריח ויש בו טעם, בדומה לאלה מבני ישראל שללא למידה נותנים ומשפיעים ומוציאים לפועל בעשייה.
הדס - אין בו טעם ויש בו ריח בדומה לאלה מבני ישראל בעלי כוח פוטנציאל שאינו בה לידי ביטוי בעשייה ואין הם משאירים חותם בעולמנו.
אתרוג - יש בו טעם ויש בו ריח בדומה לתלמידי חכמים שלומדים ואף מוציאים לפועל מעשי נתינה.
שלושה ענפי הדס - אברהם, יצחק ויעקב.
שני ענפי ערבה - משה ואהרן.
ענף לולב אחד - יוסף.
אתרוג אחד - דוד.
סה"כ שבעה אושפיזין.
שלומית בונה סוכה / נעמי שמר
שלומית בונה סוכה
מוארת וירוקה
לכן היא עסוקה היום
ואין זו סתם סוכה
מוארת וירוקה
שלומית בונה סוכת שלום
היא לא תשכח לשים
לולב והדסים
ענף של ערבה ירוק
רימון בתוך עליו
וכל פירות הסתיו
עם ריח בוסתנים מתוק. וכששלומית תאמר:
"הביטו זה נגמר"
יקרה דבר נפלא פתאם:
יבואו השכנים
כולם בהמונים
ולכולם יהיה מקום.
ואז מתוך הסכך
יציץ לו ויזרח
כוכב בהיר כיהלום:
"שלום סוכת פלאים
מה טוב ומה נעים
שלומית בונה סוכת שלום".
משיב הרוח ומוריד הגשם
הלוח העברי מחולק לתפילות הטללים (פסח עד סוכות) ולתפילות הגשם (מצאת סוכות עד פסח) תפילות הטל מפני שהטל לעולם סימן לברכה, כדי שיעברו כל המועדים בטל, שהוא סימן ברכה. שכן יצחק אבינו, עליו השלום, בירך את יעקב אבינו, עליו השלום, בטל, ואמר לו: "ויתן לך האלוהים מטל השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירוש" (בראשית, כז)
והגשמים אינם סימן ברכה בחג, ועל כן אין מזכירים אותם עד יעבור החג. דתנן במסכת תענית: הגשמים בחג למה הם דומים? לעבד שבא למזוג לרבו ושפך לו הקיתון בפניו. פירוש: הקדוש ברוך-הוא ציוונו לשבת בסוכה שבעת ימי חג, ואם אינו מניח לנו לישב בה, מפני הגשמים, יראה שלא רצה במצוותיו. לכן תפילות מוריד הגשם ומשיב הרוח מתחילות יום לאחר שמיני עצרת.
אמר הקדוש ברוך-הוא לישראל: אתם נועלים לפני בפסח, ואני נועל לפניכם בחג (סוכות), ואני משיב הרוחות ומעלה עננים ומוריד גשמים ומפריח טללים ומדשן פרות ומגדל עשבים, ואתם נועלים לפני בפסח, ואתם קוצרים ומוצאים את הארץ מלאה פרות.
ישראל בן יוסף אלנקאוה
ישראל כל שבעת ימי החג מתראים לפני הקב"ה ומתחננים לפניו בלולב ואתרוג והדס וערבה, כלומר: ריבונו של עולם, אף על פי שאין הגשמים סימן ברכה בחג, כדי לקיים מצוות סוכה, מכל מקום עונת הגשמים הם, רחם על ארבעת המינים האלה, שהם גדלים על המים ואילולא המים היו יבשים, ותן לנו גשמי רצון מיד אחר החג.
מתוך "מנורת המאור"
שאתה הוא יי אלוהינו משיב הרוח ומוריד הגשם
לברכה ולא לקללה
לחיים ולא למוות
לשובע ולא לרזון
הגננים היום עצובים / לאה גולדברג
הגננים היום עצובים.
אבל האיכרים
מברכים על הגשם.
ואנחנו שנינו אובדי עצה
מסתירים זה מזה
את עינינו.
נהיה נבונים: אל תשאל
מה צמח, מה קמל
ומה נעקר מלב.
הסערה הזאת
תחלוף עוד מעט,
השאלה הזאת
תשכח עוד מעט.
הנה מעל למגדל
כבר עומדת הקשת.
הגננים היום עצובים,
אבל האיכרים
מברכים על הגשם.
ניסוך המים ושימחת בית השואבה
אופי מיוחד יש לו לחג הסוכות במסורתנו כמבשר עונת הגשמים וכסמל המגלם את יסוד המים שנחשב בעיני הקדמונים לאחד היסודות מהם נברא העולם וכל אשר בו. מאחר שניסוך המים לצורכי פולחן בפרוס האסיף היה נהוג ומובן מאיליו אצל כל העמים שישבו באזור הים התיכון, שבו מתחילים הגשמים לרדת בחודש חשוון גם לדברי התלמוד. מנהג ניסוך המים נזכר בשמואל א' (ו',ז'):"ויקבצו (כל ישראל) המצפתה וישאבו מים וישפכו לפני ה' "
ולפנינו כאן ניסוך מים שהיה נהוג עוד מלפני בנין בית המקדש הראשון. ולא המנהג בלבד כאן אלא גם המונח "שאוב" , שאל פיו ניקרא ניסוך המים בסוכות במשנה בשם שימחת בית-השואבה.
פרופ' נחום סלושץ
שמחת התורה הבאה עלינו לטובה בשמיני עצרת – מהי?
השמחה היא לכבוד סיום הקריאה בתורה בציבור והתחלת הקריאה מ"בראשית".
מתחילים מבראשית – כדי שלא יהיה פתחון פה לשטן לקטרג ולומר: ריבונו של עולם, כבר סיימו ישראל ליקרא בתורה ואינם רוצים ליקרא עוד.
חמש מגילות יש לנו בתנ"ך, ולכל אחת עת משלה :
שיר השירים – פסח
רות – שבועות
איכה – תשעה באב
אסתר – פורים
קוהלת – סוכות
ומה לנו במועד שמח זה לקרא מגילה פסימית מעין זו שכולה מסתובבת סביב אפסותו של האדם ומעשיו ההבלים בעולם? בתקופת האסיף חי העם באופוריה היות וכל עמלו מניב פרות ועברה תקופת החודשים החמים. ונוסף לכך גם יום כיפורים עבר וסימנו לקרא בתורה כל אלא עלולים להביא את האדם ליציאה מפרופורציות ואולי אף מלשכוח את אלוהיו. לכן מגיע קוהלת עם אמרותיו הנחרצות ומחזיר את האדם למקומו על פני האדמה, ודורש מהאדם מחדש לבחון את מעשיו ולהטיל מחדש ספק בכל.
אם בחג זה נדרשים אנו לדון במקומינו ובקיומינו בעולם , פילוסוף מאוחר יותר מקוהלת, אשר אומנם ראה את הדברים בצורה מתקדמת יותר אך הגיע למסקנות דומות לשל קודמו :
"כי סוף סוף , האדם בטבע מהו?
אין לעומת האין סוף , כולו לעומת האין ,
אמצע בין לא כלום ובין כל.
רחוק עד אין סוף מלהבין את הקצוות ;
אחרית הדברים וראשיתם נסתרות ממנו הסתר האין להתגבר עליו ,
בתעלומה שאין לחדור לתוכה ;
חסר יכולת במידה שווה ליראות את האין שהוא משוי ממנו ואת האין-סוף שהוא בלוע בו."
פסקל – מתוך "הגיגים" פרגמנט
חג הסוכות הוא אולי החג רב המשמעויות מכל חגי ישראל : האסיף, התפילה לגשם , הישיבה בסוכה, העלייה לבית המקדש, שמחת תורה … ננסה עתה להדגיש את השוויון והאחווה בין בני האדם, המסומלים בחג .
שכן , אל מול כוחות הטבע של הגשם הרוח והצמיחה, שווים כל בני האדם. הגדול והקטן, האישה והאיש, החכם והכסיל, העשיר והעני – כולם ניזונים מן הלחם, וכולם מצפים מבואו של הגשם.
"אמר ר' שמעון בן יוחאי:
שלשה דברים שקולים זה כזה, ואלו הם:
ארץ ואדם ומטר.
אמר ר' לוי: ושלושתן משלוש אותיות, ללמדך
שאם אין ארץ אין מטר, ואם אין מטר אין ארץ,
ואם אין שניהם – אין אדם."
(בראשית רבה)
ובסוכה , קטנה וארעית , נעלמים הפערים שבין עשיר לעני, ובטל ערכם של הנכסים. כפי שמסביר רבי יצחק משה ערמה, מן המאה ה15- :
"חג הסוכות, אשר בו יעזבו האנשים כל עניני הכסף וכל דבר שנקרא נכסים, ויוצאים אל סוכה קטנה, אשר אין בה רק ארוחת יום ביומו, ועל הרוב מיטה ושולחן וכיסא ומנורה – שהיא התעוררות נפלאה, שלא יתעסק האדם להרבות מאלו הקניינים, כי די בהכרחי לבד כל ימי היותו בפרוזדור הזה, שהוא דירת-ארעי."
תחושת השוויון הבסיסי שבין כל בני האדם, חורגת גם אל מעבר לגבולות הלאומים, ועל חג הסוכות שורה אוירה של פיוס ואחווה בין ישראל ואומות העולם.
כך מסביר רבי אלעזר את קורבן שביעים הפרים בחג הסוכות:
"אמר רבי אלעזר: הני שבעים פרים כנגד מי – כנגד שבעים אומות."
(בבלי , סוכה)
ורש"י מפרש:
"כנגד שבעים אומות לכפר עליהם שירדו גשמים בכל העולם –
לפי שנידונין בחג על המים."
ובחזון אחרית הימים של הנביא זכריה אנו מוצאים:
"והיה כל הנותר מכל הגויים הבאים על-ירושלים ועלו מדי שנה בשנה להשתחוות למלך יהוה צבאות ולחוג את חג הסוכות."
בסמליו של החג אנו מוצאים איפוא את השוויון מסומל בדלותה וארעיותה של הסוכה, ואת השלום בין בני האדם המושתת על התלות המשותפת באיתני הטבע. כך היה בעבר.
הנה דבריו של נביא מודרני אחד, שבחזון הגאולה שלו נכון השוויון בין בני האדם על השפע ולא על הדלות, ושלום העמים נובע מן הביטחון המשותף, ולא מן הפחד:
"לאחר שתעלם הכפיפות המשעבדת של היחידים אל חלוקת-העבודה, לאחר שיעלם גם הניגוד בין עבודה רוחנית לגופנית, לאחר שהעבודה לא תהא רק אמצעי למחיה , אלא תעשה היא גופה צורך-החיים הראשון; לאחר שיגדלו כוחות- הייצור עם ההתפתחות הכל-צדדית של היחידים ולאחר שכל מעיינות-העושר הקיבוצי יפכו במלא השפע - -
אז רק אז אפשר יהיה לחרוג כליל מאופקיו הצרים של חוק-המשפט הבורגני, ורק אז תוכל החברה לחרות על דיגלה; מכל אדם לפי יכולתו, לכל אדם לפי צרכיו."
קארל מרכס
מלה טובה / יעקב גילעד
אפילו בשרב הכי כבד
ידעתי שהגשם עוד ירד
ראיתי בחלון שלי ציפור
אפילו במשב סופה וקור
לא פעם זה קשה, אבל לרוב
מילה טובה מיד עושה לי טוב.
רק מילה טובה או שתים –
לא יותר מזה.
אפילו ברחוב ראשי סואן
ראיתי איש יושב ומנגן.
פגשתי אנשים מאושרים
אפילו בין שבילי עפר צרים.
תמיד השארתי פתח לתקווה,
אפילו כשכבתה האהבה
חלמתי על ימים יותר יפים,
אפילו בלילות שינה טרופים.
לא פעם זה קשה, אבל לרוב
מילה טובה מיד עושה לי טוב.
רק מלה טובה או שתים
לא יותר מזה.
רק מילה טובה , בינתיים
די בזה
עוד לחג >
