אשר סיפר לי אבי - דוד

לגבי הילד היהודי בעיירה שבגולה הביאה תקופת בר-המצוה מפנה ממשי בחייו. הוא החל

נחשב כמבוגר לכל דבר והיה נמנה כעשירי ל"מנין", עלה לתורה, לא רק ל"מפטיר", עליה המותרת לכל ילד, אלא גם לאחת משבע ה"עליות" המותרות רק למבוגרים, וגם צירפו אותו כשלישי לברכת-המזון שלאחר הסעודה.

זמן רב לפני חגיגת בר-המצוה מסר הרבי לאבי את הנושא של דרשתו בסוגיית "מצוות

צריכות כוונה". אבי היה צריך לפתח את הנושא על ידי קריאה בגמרא וחיפוש במפרשים .

הוא מצא סתירה בין מפרשים שונים ותירץ את הסתירה. ענין זה נקרא בעיירת אבי

בשם "פשעטיל", כלומר, פשט קטן.

ביום בר-המצוה עלה אבי לתורה בבית הכנסת לא ל"מפטיר", אלא לעליה השניה במיועדת

ל"לוי". (אנו משתייכים לשבט לוי) לאחר מכן באו כל מתפללי בית הכנסת וקרובי משפחה לבית אבא ל"קידוש". אחר שסעדו את לבם ושתו "לחיים" העלו את אבא על שרפרף והוא דרש את הדרשה, תחילה בהססנות ובקול נמוך ולאחר כך ביתר בטחון ובהנפת ידים כנהוג.

המפנה הממשי ביותר בא כעבור ימים מספר כאשר שלחו את אבי ללמוד ב"ישיבה" מחוץ לעיר

בה ישבה המשפחה. משם הוא היה חוזר הביתה לביקור רק פעמיים בשנה – בסיומי ה"זמנים". שהייה זו במקום זר והלימוד ב"ישיבה" סימלו את ראשית ההתבגרות.