ברית

בתורה שלושה מקרים בהם ברית מקודשת על ידי אות המסמל אותה:

הקשת, אות ששוב "ְלא-יהיה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל,

לְשַׁחֵת כָּל-בָּשָׂר" (בראשית ט:טו), השבת, שישמרו בני- ישראל,

"לַעֲשׂוֹת אֶת-הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם, בְּרִית עוֹלָם" (שמות לא:טז)

ומילה, "וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ

לְדורותָם - לִבְרִית עוֹלָם: לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים, וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ. 

וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ,

אֵת כָּל-אֶרֶץ כְּנַעַן, לַאֲחֻזַּת, עוֹלָם; וְהָיִיתִי לָהֶם, לֵאלֹהִים.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-אַבְרָהָם, וְאַתָּה אֶת-בְּרִיתִי תִשְׁמֹר,

אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ, לְדורותָם. זאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ,

בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, וּבֵין זַרְעֲךָ, אַחֲרֶיךָ:  הִמּוֹל לָכֶם, כָּל-זָכָר. וּנְמַלְתֶּם,

אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם; וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית, בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם.

וּבֶן-שְׁמֹנַת יָמִים, יִמּוֹל לָכֶם כָּל-זָכָר--לְדורותֵיכֶם: יְלִיד בָּיִת--

וּמִקְנַת-כֶּסֶף מִכֹּל בֶּן-נֵכָר, אֲשֶׁר לֹא מִזַּרְעֲךָ הוּא."

(בראשית יז:ז-יב)

טקס המילה, אות בגוף האדם מתחילת חייו,

מסמל כניסתו של תינוק לעם היהודי, על אלף דורותיו.

המילה מבדילה אותו מהגוים, ומקבלת אותו כחבר לעם ולקהילה

כאדם שלם, כפי דברי חז"ל במשנה:

'רבי אומר, גדולה היא מילה, שכל המצוות

שעשה אברהם אבינו לא נקרא שלם, עד שמל, שנאמר

"התהלך לפניי, והיה תמים" (נדרים ג:י)

מילה מכינה את האדם לירושתו,

כמו בני ישראל לפני כניסתם לארץ כנען עם יהושע:

"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר-תַּמּוּ כָל-הַגּוֹי, לְהִמּוֹל; וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם בַּמַּחֲנֶה,

עַד חֲיוֹתָם. וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-יְהוֹשֻׁעַ,

הַיּוֹם גַּלּוֹתִי אֶת-חֶרְפַּת מִצְרַיִם, מֵעֲלֵיכֶם"

(יהושע ה:ח-ט)

מהיום חיי התינוק שזורים בחיי העם בחבלי דם ובחירה,

בזיכרון ההיסטורי שלו, בגורלו הלאומי,

באחריותו כלפי העולם, בקינותיו, בשמחותיו,

ובמעשיו, כברית עולם.