top of page
בר מצווה בין הספרדים
מתוך אברהם אלמליח
חיי הספרדים, השילוח, כרך כ"ד, תרע"א 1911
המנהג אצל הספרדים כי הנערים יחלו להניח תפילין שנה (או שנתיים אם הוא יתום) קודם מלאת להם שנת השלש עשרה ואז יעשו הוריהם סעודה לכל קרוביהם ויודעיהם, ואם הנער הוא בעל שכל ידרוש דרשה מענין היום ושמחה גדולה ישמו ביום ההוא. ובהיותו בן שלש עשרה שנה אז רק אלה אשר ברכם ה' בעושר יעשו שמחה שנית.
[מ. לונץ, מנהגי אחינו באה"ק בדת וחיי העם, תרמ"ב, 1882] :
הנער שהגיע ל"בר מצוה" חייב לשאת בכל היום ההוא מבוקר עד ערב, בבית ובחוץ, את הטלית
והתפילין. בחג משפחה זה הרשות ביד בר-מצוה, להזמין את כל "ידידיו", ילךדים בני עשר
ושתים עשרה שנה, לסעודת-זוללות, שבה שותים עד לשכרה. וביום השבת נושא "הבר מצוה"
את ספר התורה בבית הכנסת, מקיף את התבה בלוית חברת ילדים בני גילו, שמקשקשים את
אצבעותיהם.
תחומים נוספים
bottom of page