לאות ולזכרון, תולדות בר המצווה

זה מאות בשנים מתרקם ביהדות חג משפחתי, חג דתי וחינוכי כ"בר מצוה". הוא התגבש

במרוצת הזמן על יסודותיו העיקריים וקיבל צביון כלל-ישראלי. כמו בכל חג נוספים ,

בשכבת-הדורות, טקסים וסדרים, מנהגים והוויות שונות. כך גם חג בר-מצוה לובש צורה

ופושט צורה בין שבטי ישראל בתפוצותיהם. קבוץ ומנהגיו, ישוב וטקסיו, גליל וסדר

שמחתו. לכל זרם וכוון ביהדות, מפלגה ומעמד באומה חלק בהתהוותו והתגבשותו.

​

עובדה מאומתת היא שכי הרבה ציורי-חיים והוי מן הדורות הקודמים לא שרדו לנו. אין זכר

לחג זה ביהדות הספרדית הקדומה. גם ביהדות האיטלקית העתיקה אין רשומו ניכר. מה שיש

בקבלה הוא מן הדורות המאוחרים. מן החומר שבידינו עקבות החג מתגלים באיטליה העליונה, מקום מושבותיהם של יהודי אשכנז. לפי השערת ד"ר ישעיהו זנה לא הושרש חג בר-המצוה בתקופה קדומה ביהדות האיטלקית העיקרית. היהדות האשכנזית היא אם למסורת-החג הזה באיטליה. ממנה ובהשפעתה קבלה את בר-המצוה במאות האחרונות, בהויתה הדתית, בחייה התרבותיים, החנוכיים והחברתיים.

​

אשכנז, פולין וליטא קבלו וטפחו את החג הזה, ביניהן הושרש ונתפשט. בכל זאת אין די חומר גם מארצות אלה. אין הרבה מקורות ספרותיים מחג בר-מצוה כמו מחגים משפחתיים אחרים, ברית-מילה, ארוסין ונישואין.