המוהל (או מברך אחר) מברך על כוס יין:

"ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, בורא פרי הגפן",

ומתפלל לשלום התינוק והוריו.

"ברוך אתה יי, אלהינו מלך העולם, 
אשר קדש ידיד מבטן 
וחוק בשארו שם,
וצאצאיו חתם באות ברית קודש. 
על כן בשכר זאת, 
אל חי חלקנו צורנו 
צוה להציל ידידות שארנו משחת, 
למען בריתו אשר שם בבשרנו. 
ברוך אתה יי כורת הברית".

הכרזה על שם התינוק: 

"אלהינו ואלהי אבותינו, קים את הילד הזה לאביו ולאמו,

ויקרא שמו בישראל..."

 

הכרזת שם הילד

"ישמח האב ביוצא חלציו, ותגל אמו בפרי בטנה.

ככתוב, ישמח אביך ואמך, ותגל יולדתך" (משלי כג, כה)

נהוג להרטיב את שפתי התינוק ביין כאשר מגיעים לפסוק

"ונאמר, ואעבר עליך ואראך מתבוססת בדמיך, ואמר לך בדמיך חיי,"

(יחזקאל טז, ו). "ונאמר, זכר לעולם בריתו, דבר צוה לאלף דור.

אשר כרת את אברהם ושבועתו לישחק. ויעמידה ליעקב לחק לישראל ברית עולם." (תהלים קה, ח-י)

"ונאמר, וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים, כאשר צוה אותו אלהים" (בראשית כא, ד)

"הודו ליי כי טוב, כי לעולם חסדו" (תהלים קיח, א). הקהל עונה: "הודו ליי כי טוב, כי לעולם חסדו.

)שם הרך הנולד) זה הקטן גדול יהיה, כשם שנכנס לברית, כן יכנס לתורה, ולחפה ולמעשים טובים. אמן".
גביע היין מושט לסנדק, אשר שותה ממנו מעט, ושולח את היתר לאם התינוק.

מקורן של מרבית התפילות הנאמרות בטקסט במאה השני, עפ"י מסכת שבת קל"ז, ע"ב,

שם מתואר טקס המילה התלמודי, על ברכותיו ומנהגיו.