אלוהים (אומרת הנשמה), מתוך התוהו והאינות בראתני. ביום הראשון האירות

אותי כדי שאראה את עצמי, והבדלת בין החושך לבין האור שבי.

ביום השני בראת את שמיי הכחולים ואת געגועיי.

ביום השלישי בראת את אדמתי ואת הפרחים היפים של אהבתי.

ביום הרביעי בראת את הכוכבים הרחוקים, אשר בתוכם, בודדה אבל לא

אוהדת (כי שום דבר בהיותי בתוכך אינו אוהד) אני שרויה.

ביום החמישי בראת את המפלצות ואת הדגים המוזרים של חלומותיי.

ביום השישי שיווית (על ידי מכות מכאיבות) את דמותי כנשמת אדם, והעמדתני יחידה ועירומה לפניך.

עכשיו כלה היום השישי. עכשיו בא הלילה. עכשיו הגיעה אפוא העת שתיתן

את יום השבת, אלוהים! תן לי את השבת. תן נא לי, אבי שבשמים, את שבת השבתות.