השנה היוצאת נגשה שחוחה
ונעצרה על פתחה של הדלת:
העיפה מבט אחרון של פרידה
ואמרה בקולה הלאה:
אודה, ידידי, אני קצת נבוכה
ותפילה בלבי ותוחלת
נא, אל תזכרוני רעי לרעה
בעלות זכרוני לפניכם.

אזכר יום בואי בליל א' תשרי
ואתם מתקדשים בעצרת:
ברכה על שפתיים נשאת בפי כל
"התחדשי השנה לטובה"!
עמלתי רבות וידוע פשרי,
ובהורישי מקומי לאחרת
הודו ידידי, כי נשאתי בעול,
אך העמדתם אף אתם בחובה?