הארבעה בנובמבר. רָבָא אומר: קדיש דְּרַבָּנָן וּתְהִילִים

וְאַבֵיֵי אומר: יום צום, מָשָל גדליה היה.

בֵּינְתַּיִם תלמידיהון ותלמידי תלמידיהון

רצים בלילה לכסות את הכרזות

ביריעות של מֻגְלָה צהובה. ושוטרים ושופטים

מְדָדִים אַחֲרֵיהֶם על רגל של עץ, שואלים אַיֶכֶּם.

פְּשִיטָא, מִסתתרים מִתחת לַציצית הָרְחָבָה.

חַבְרָךְ חַבְרָא אִית לֵיה וְחַבְרָא דְּחַבְרָךְ.

 

וַאני אומר: בּלי תאריך. בְּמוצ"ש הראשון של נובמבר

אחרי הִסתלקות הקדושה ואחרי עֲלֵינוּ לְשַבֵּח,

יעלו פרנסי הקהל, כל אֶשְלֵי רַבְרְבַי

ויעמדו על גג הבניין הדהוי מעל לַכִּכָּר,

חמוּשים באקדחי קפצונים. וּבַשעה הידוּעה

יִשְלְפוּ ויירו שלוש יריות באוויר.

פּיק פּיק פּיק.

וְיִקְרְאוּ קול גדול: ידינו שפכו את הדם הזה,

שבוע טוב, שבוע טוב.