כאשר ברכתי על הנרות 
קראו כיסופי בקול:
שבת שלום יקירי-
אך המה נטשו את ארצות החיים
ולא ענו לרך.

אמר חגי הרועד: שרשי למעלה.
לחשתי:
שלום לך, שבת לך, נשמתי.

מבעד לדמעותי שוטטו שלהבות
והקיר כלו זהב מנצנץ,
כל כך אור מסביבי
וכל כך הכאב-
עוד רגע ותצא נשמתי.