כבר הקיץ חלף
כבר עטים מעליו
ברבורי הענן בשרשרת
כבר כמש הדרדר
ועמוד המטר
מעבר לאופק ניצב.

העולם מתלבלב,
אך מסכית עוד הלב,
לתוגה שבעין נקשרת
כשהקיץ חלף
ומקרקע נשלף
להבו הצחור של חצב.

בגנות
כבר מונה אדמה את ולדיה
בגרנות
החציר על עצמו נערם
בשדרות
בגדרות
מעלות הכבשים את צמרן
בכרמים
מקפלות הגפנים את עליהן
בתלמים
משחימה אדמה קו לקו
בגבהים
הלילות כבר עוטים מעליהם
בנכאים

חלילו של הרוח נתקף.

כי הקיץ חלף
כי רוחף מעליו
מפרשו הסמוי של החורף:
מתקצרים הימים
כיסופים ותוגות כמיתר...

וציפה לו איכר
איך בבוקר הקר,
הקיץ מפנה את העורף,
וכברת אדמה,
שדמו בדמה
מחכה לזרעים ומטר.