מה יפה מצבע עץ תפוח
העומד בגן במלוא פריחה?
מה יפה מרגע לא ידוע
עת אהוב לבי הולך ובא?

בשמלה הלבנה-פרח

כשידי על כף ידו תנוח,
ואשמע את שמי על שפתותיו,
נשמתי כעץ לבנה תנוע,
ולבי- כים עובר גדותיו.

 

בשמלה הלבנה-פרח

על שדות שקטים כמלוא העין
לילה כבר ירד וכוכבים.

שיכורים נלך ולא מיין,
כמו ניגון נודד במרחבים.

 

בשמלה הלבנה-פרח

מסביב גני הפרי וריח
של אביב חדש ושל פריחה,
על ראשנו מטייל ירח,
ואורו שקוף ומכושף.

בשמלה הלבנה-פרח.

כה בהיר הכל, ולח העשב
שצבע ירוק את השבילים
אי משם הרמוניקה בעצב
את שירה תשיר ללא מילים.