הרב אליעזר דוב ב"ר אהרון
תפילתם של כפריים
ספרן של צדיקים, לובלין 1928
מעשה בבן כפר שבא על ראש השנה לעיר להתפלל. והכפריים הקדמונים לא היו בקיאים בתפילה. היה אותו כפרי עומד ומביט לכאן ולכאן. כשהתפללו תפילת לחש וראה כל העם בוכים התחיל תמיה, בכייה זו מה היא, מי הכה אותם שהם בוכים? הלא לא היתה שום קטטה בבית המדרש. הרהר בדבר עד שעלה על דעתו ודאי שהם רעבים והרי הם בוכים שמעוכבים כל כך בבית המדרש. ומכיוון שאף הוא היה רעב התחיל אף הוא בוכה. לאחר שסיימו תפילת לחש ופסקו מלבכות, חזר ותמה מה זה שעכשיו אין בוכים. עלה על דעתו שראה בבית, קודם שהלך לבית המדרש, שהניחו חתיכת בשר יבש בתור הפרפרת והיא צריכה בישול הרבה, ויותר שהבשר מצטמק טובה הפרפרת יותר, ונתקררה דעתו. כשהגיעו לתקיעות והתחילו שוב בוכים חזרה תמיהתו למקומה. לבסוף נתיישב לו הדבר, אמת לכשיאריך הזמן תהא הפרפרת טובה יותר, אלא שאין כח לחכות כל כך. וגעה אף הוא בבכייה.