בחורף הגשם דפק על הגג,
אמרה כי לבן הוא צבעה האהוב.

ליד אז הגיש לה -בלב היה חג
צרור נרקיסים ריחני ורטוב.

צחקה , נערי החביב,
עוד נשוב נדבר באביב.

דבר אלי בפרחים, אהובי,
דבר אלי בפרחים.

אביב בא, בקשה אביבית להיות,
הוריקו שדות במרחב ובניר.

הביא לה זרים צהובי חרציות,
אך היא כבר צפתה ליום קיץ בהיר.

את פרחי התבל לי אסוף,
נתראה עת אביב יחלוף.

דבר אלי בפרחים, אהובי,
דבר אלי בפרחים.

יום קיץ לוהט והוא בביתו,
יבש כל שדה ופרח-בר לא שרד.

לפתע, בפתח עמדה לקראתו
בקשה זר פרחים, לו רק פרח אחד.

איך יתן והכל כבר יבש,
אבל היא עוד חזרה לבקש,
דבר אלי בפרחים, אהובי,
דבר אלי בפרחים.