מְסַפְּרִים על אֶחַד שהלך לו בַּדֶרֶך 
כּושֵל מֵרָעָב וְצָמָא.
פתאום מרחוק ראה כֶּתֶם יֶרֶק
אילן מתנשא בַּשממה.

הִגיע לַעֵץ וראה כי שָתוּל הוא
עֲלֵי אַמָּת-מַיִם בַּתֵּל
וְצֵל מְצַנֵן מְרַאשותַיו, וְנָטוּי הוא
מִכֹּבֶד הַפְּרי הַבָּשֵל.

שָתַה לִרְוָיָה וְאָכַל מְלֹא חָפְנַיִם 
וְנַח עד שֶשָבָה רוּחוֹ
אז קם שוּב לֵילֵך וְחָשַב, איך אודה לו, 
לָעֵץ, וּבַמֶה אברכוֹ.

"אם אֹמַר, שיִהיו מתוקים פירותיךָ,
הרי מתוקים הפירות
ושמא בצל עָב-נָאֶה אברכךָ
הרי הוא נאה וְעָבֹת.

שֶתהא אַמָּת-מים עוברת תחתיךָ,
הנה כבר נִתנה לך זוֹ,
אמור לי, אילן, במה אברכךָ 
ולא נתברכתָ עד כֹּה?

יְהִי נא רצון שֶכָּל נְצַריךָ
כּמוךָ יהיו, המבורך.
כּמוךָ ישפיעו טוּבם כל בניךָ.
אָמֵן." כך אמר והלך.  

הֶהָיָה זה חרוב שִקמָה או עץ תומר
הַהֵלֶך אִם רַב אִם חָסיד
לא פֵּרַש הַכָּתוּב, לא גִלָּה קַל-וָחֹמֶר
שאנו נדע להגיד.

מַעֲשה בְּאדם ואילן עֲלֵי דרך
בְּאֶרֶץ שאין בה מָטָר
אפשר רק כִּוֵּן לַתַכלית האומרת
לדאוג דַאֲגַת הַמָחָר.

כּי נָאֶה האילן הזקן המשפיע
טוּבוֹ, אך אשרֵי שיוּכל
לִדאוג לַהֶמְשֵך, לִנְטיעות שֶכמוהו,
ואז תתקיים הַבְּרָכָה.