פקחתי את עיני,
היה אז חודש שבט.

ראיתי מעלי צפור קטנה אחת
ותכלת השמים וענן יחיד
וראיתי את ההר הירוק תמיד.

במשחקי ילדות קלי השיכרון
רדפתי פרפרים, החלקתי במדרון
ועת חיפשתי לי מסתור בלב תמים
אז ברחתי אל ההר הירוק תמיד.

ההר הירוק כל ימות השנה,
אני עוד חולם ושואל
לנשום רוחותיך כבראשונה,
לשכב בצלך, כרמל.

בשנת הנעורים, בשנות האהבה,
טפסנו בשבילים ידי בתוך ידה,
השקפנו יום אחד לעבר העתיד
וחלמנו על ההר הירוק שלי

הלכנו לצבא, גדולים ונבוכים.

מתוך המלחמות חזרנו כאחים.

הבאנו על כפים רע וידיד
ונפרדנו מול ההר הירוק תמיד.

ההר הירוק כל ימות השנה...

וילדנו כבר היום הם עלמים,
הורינו שערם הלבין מרוב ימים.

אך צעירים נהיה, כל בוקר עת נביט
אל אחינו, ואל ההר הירוק תמיד.