הרהורים נונ-קונפורמיסטיים על פורים, כפורים ופמוטים...

ביטול חג פורים העלה בי כמה הרהורים.

מדוע חג זה לא נחוג השנה אצלנו?

הנימוק היה כי מסיבת החתונות, החלה בסמוך לתאריך של פורים, תבוא במקום החג, כיוון שאין באפשרותנו "לרקוד בשתי חתונות ".

קבלתי את ההודעה הזאת בשוויון נפש, אך בהתקרב מועד החג , ראיתי את העתונות היומית גדושת מודעות, פרסומות והצעות למטעמי-פורים ולעריכת מסיבות כדת וכדין ונתמלא לבי דאבון על שאצלנו אין מסורת של חג. ומדוע כך, שאלתי את עצמי, חבר שאין לו ילד בגן לא יחוש מטעמו של החג ולא יזכה באוזן המן פורימית, ולא תהיה לו הזדמנות להשתגע קצת? נכון הוא, שאי-אפשר להכין מסיבות בזו אחרי זו ובהפרש של שבוע, אך נראה לי שניתן לחוג חג בלי הכנת תכנית בידורית עשירה.

וכאן לדעתי תפקידו של המועדון.

חדר האוכל שעל פני הקרקע, שעין-הבקורת מופנית אליו, אינו יכול להכיל בכתליו מסיבה בלי מופעים אמנותיים או מופעים המתיימרים להיות כאלה, אבל במועדון, מתחת לפני הקרקע, רחוק מן הקונפורמיות, אפשר ליצור אווירה חופשית של שמחה ספונטנית על כוס יין ואוזן המן, בבדיחה או בשיחה, במשלוח מנות הומוריסטי ובהרגשה של ארגעה ממתח ההכנות.

נראה לי שהמועדון צריך גם להרחיב את תחומיו ולתת ביטוי כלשהו לגעגועים הדחוקים של רבים מאיתנו שמקורם מבית אבא-אמא.

ולמה אני מתכוונת? לזה, למשל, שבליל שבת יעמדו שני פמוטים שאורם ישרה אווירת-שבת, או למשל, שהחברים המעוניינים יוכלו לשמוע בערב כיפורים תקליט הכול-נדרי.. אני חושבת שעל המועדון שלנו להיות פחות שגרתי וללבוש צביון ביתי יותר.