חג האורות תשל"ד. האורות עמומים במקצת, השירה המסורתית אינה פורצת בחגיגיות וספונטניות –  משהו עוצר בנו שלמוח שמחה שלמה מכל הלב. יחד עם זה, החג הוא משמעותי הפעם יותר; זכר גבורתם של המכבים, כמסופר בספרי המכבים – המלחמה הקשה, הקורבן, המסירות והגבורה – מוחשיים יותר. אור גבורת ישראל, אשר עליו התחנכו בני כל הדורות, ואשר בא לביטוי בדורנו בעת
חידוש העצמאות ומלחמותיה על קיומה וביצורה – נמשך. משתנות הצורות, משתנים האויבים, אך התכנים נשארים. מלחמתם של החשמונאים והמרד הגדול ניזונו בעיקר מקרקע האמונה הדתית, אשר היתה היסוד לגיבושם הלאומי של בני ישראל בתקופה ההיא. אך אין ספק שהיו במרד המכבים תכנים לאומיים גם במובן המודרני של המלה. יצר הקיום, והרצון העז וההחלטי להמשיך את מסורת ישראל הביאו למסירות נפש, לגילויי גבורה עילאית ונכונות לקורבן.

​

בימינו, מסובכים יותר הגורמים המרכיבים את הישות הלאומית שלנו. הגולה הארוכה, התמורות בהבנת העולם החומרי והחשבה האנושית, כרסמו באמונת האדם בכוחות טרנסצנדנטליים והעמידו את האדם במרכז. אך האדם היהודי, הקשור באלפי נימים למורשתו, במודע או שלא במודע, מתוך דחף פנימי, או כתוצאה של לחץ חיצוני – שומר על גחלת האמונה. זאת, לובשה צורות שונות, אך התבטאה בעיקר במעורבות הנוער היהודי בתנועת השחרור הלאומי שלנו – במהפכה הציונית.

מעשי הגבורה וההקרבה במלחמת יום הכיפורים, אין לתאר אותם, אלא לאורם של מופתים הסטוריים, שמרד החשמונאים הוא העיקרי שבהם.

אכן, יש משמעות לנרות החנוכה בתשל"ד.