מן המועט הנאמר על היום אנו למדים שהוא אסור ב"מלאכת עבודה". התקיים בו "מקרא קודש" - קריאה והכרזה על קדושת היום - והוא צויין בקרבן מיוחד. כן נאמר בו שהוא "זכרון תרועה" או "יום תרועה", כתרועת מלך לכבוד האל העולה על כיסאו לשפוט הארץ בצדק ובמשפט.

​

אין הכתוב מפרש במה הריעו, אך חז"ל למדו מן האמור בפרשת היובל:" והעברת שופר תרועה בחודש השביעי" (ויקרא כ"ה, ט). "מה שם התרועה בשופר - אף כאן התרועה בשופר", והנהיגו תקיעה ותרועה בשופר בראש השנה.

​

לפי מסורת חז"ל, ראש השנה הוא יום הדין והוא פותח את עשרת ימי התשובה המסתיימים ביום הכיפורים: "בארבעה פרקים העולם נידון: בפסח על התבואה, בעצרת (=שבועות) על פרות האילן, בחג (= בסוכות) נידונין על המים ואדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים..."

(בבלי, ראש השנה, ט"ז, ע"א)