התנ"ך מתאר רק מקרה אחד בו בני ישראל בנו סוכות, וזה היה בזמן החזרה מגלות בבל. בספר נחמיה, פרק ח', מתוארים האירועים שקרו במאה החמישית לפנה"ס, כאשר היהודים ניסו ליישב מחדש את ארץ אבותיהם:

​

"ויעבירו קול בכל עריהם ובירושלים לאמר : צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות לעשות סוכות ככתוב. ויצאו העם ויעשו להם סוכות איש על גגו ובחצרותיהם..."

 

נראה שבימים ההם, המנהג היה לבנות סוכה מהחומרים של ארבעת המינים. מסורות רבניות מאוחרות יותר הגמישו את הכללים, ומיסדו את עקרונות בנית הסוכה:

הקירות צריכים להיות מחומרים זמניים - עץ, מקלות, בד - עדיפים על לבנים או בטון.

שלושה קירות – מספיקים.

​

החלק החשוב ביותר הוא : מה בא מלמעלה?

הסכך יכול להיות רק מענפים - אשר אינם קשורים יותר לקרקע. יש לדאוג שהסוכה נמצאת תחת כיפת השמיים, ולא תחת גג או עץ התפוח של שכנך. הסכך צריך להיות מספיק כדי לתת צל, אבל לא יותר מדי, כדי לא לחסום לגמרי את מראה השמיים.