המהר"ל מפראג (נפטר 1609) מעיר בפתח ספרו על הגאולה, 'נצח ישראל', שעל מהות הגאולה אפשר ללמוד מתוך ניגודה הגמור, הגלות. עצם עובדת הגלות משמשת לו מופת חותך לגאולה המיוחלת. כי הגלות היא 'יציאה' מן הסדר הטבעי שטבע אלוהים בעולם. לכל אומה הועיד אלוהים נחלת-ארץ ונחלת עם ישראל היא ארץ- ישראל, היא מקומו הטבעי, הגלות פירושה עקירה מן המקום הטבעי, וכל דבר הנעקר ממקומו הטבעי מאבד את אחיזתו הטבעית, עד שהוא חוזר למקומו. פיזור ישראל בין הגויים הוא איפה שלא בדרך הסדר הטבעי. כיוון שהיהודים הם חטיבה לאומית אחת, אף במדרגה נעלה יותר משל שאר האומות. מן ההכרח שתשוב להיות אומה שלימה יחד. אף זאת, 'שעבוד אומה באומה אין זה לפי סדר המציאות אשר ראוי, כי ראוי שתהיה כל אומה בני חורין'. הגלות, שהיא יציאה מן הסדר הטבעי, אי אפשר איפה שתתקיים עולמית.