עוד בשעות הצהרים באחרונו של חג הסוכות תהו הספקנים:

​

מי זה משוגע להקים סוכה עכשיו בסוף החג? ומי יישב לאכול בחוץ, ובכלל - מה פתאום? אף פעם לא עשינו כך.

​

אולם בכל "קבוצת-סוכה" נמצא "המשוגע לדבר", סביבו התרכזו ילדיו הוא וחבריהם, ילדים האוהבים מאז ומתמיד לבנות ולקשט סוכות. קל-וחומר כשגם ההורים עוסקים בזאת ברצינות.
וכך קרה שבשעות אחר הצהרים התחילו להישמע בכל שיכון הוותיקים, מכל פינות הדשאים - הלמות פטישים ודברי הבונים ושיחות המקשטות.

וההתחרות על הסוכה הנאה ביותר בעיצומה  - - -

​

מי שהעז להסתלק בגניבה מקישוט סוכתו ויצא לסייר ברחבי שיכון הוותיקים, ראה מראות בלתי-רגילים: חברים וותיקים טורחים וסוחבים אבנים עתיקות לתוך הסוכה וחברות מעטרות אותן בזרי חצב ענקיים; סבים מטפסים על העצים ותולים פנסי נייר.

ואילו הילדים עוד משעות הבוקר עמלו על השחלת זיתים ותמרים, ועשו גולגלות ופרצופים מאבטיחים ומחצילים  - - -

​

בסוכתנו אנו התעוררה מתרדמה רבת-שנים המנדולינה שלי, שזכרה באורח פלא את כל "שירי הראשונים" שלנו מאותם הימים.

כשהכל סביבנו פרח פחות והכל בתוכנו פרח יותר. הילדים והאורח הצעיר הצרפתי, שהזדמן במקרה, תוהים על הרכות שפשתה פתאום בסוכה הקטנה - - -