מבקש אני לומר מילים מועטות במעמד עצוב זה, בעקבות שיחות שהיו לי עם חברי היקר מקס.

בשיחות הללו טען מקס טענה יסודית, שבמידה רבה, גורלה ועתידה של מדינת ישראל אינו בידינו. כוחות רבים ואדירי עוצמה בעולם הם הקובעים ובמרכזם ארצות הברית ואירופה, שעלולה להיות יבשת מוסלמית. בנוסף לכך, הוא משוכנע שבין הירדן לים יש מקום רק לישות מדינית אחת ישראלית או ערבית.

מעבר לויכוח הפוליטי והאידיאולוגי בינינו אפשר לקבוע שמקס מאמץ רק את חלקו הראשון של דברי ר' עקיבא בפרקי אבות "הכל צפוי והרשות נתונה". הוא מאמין, הכל צפוי ואני לעומתו דבק בתחושה שעדין הרשות נתונה. בעיני הדבר העיקרי של חיינו היא יכולת הבחירה של האדם.

רבים מחברי בית העמק ששללו את הגולה ובחרו לחיות בארץ ישראל ועלו ארצה. אנחנו בחרנו בצורת חיים ייחודית – קיבוץ. נדמה לי שגם לעתיד עלינו להמשיך בדרך זו. אכן, לא הכל בידינו, לא הכל תלוי בנו אולם עדיין הרבה, הרבה יכול להיות קשור להכרעותינו ולמעשינו. ובמיוחד בשני מעגלים עיקריים:

הראשון, לעשות כל שאנו יכולים, מעט או הרבה, כדי למצוא פשרה כלשהי, ולו ראשונית בינינו ובין העם הפלסטינאי. לנסות גישות אחרות, חדשות. אולי להבין שעיקרה של מדינת ישראל הוא לא כַּמּוּת רגבי האדמה אלא מה שקורה בתוכה. לעשות הכל כדי שלשורת הקברים לא ייווסף ולו קבר של צעיר אחד.

הדבר השני שהוא כל כולו בגדר הרשות נתונה לנו איך אנו יוצרים פה חברה ראוייה יותר. איני מדבר על חברת מופת כמו שחזו נביאנו וראשוני החלוצים שהקימו את התנועה הקיבוצית, אבל אין לי כל ספק שאנו יכולים ליצור כאן חברה צודקת יותר, עם פחות פערים בין עושר לעוני, עם התחשבות רבה בחלש, בנזקק, בנצרך. חברה שתהיה בה פחות אלימות ופחות שחיתות החל בצמרת ממעל. כל זה אינו קשור לשום מעצמה אלא לאכיפה, לשיפוט צודק והולם ולנכונות ליצור שינוי.

חברה שמבינה שהגיע הזמן, אחרי חמש שנים, להחזיר את גלעד שליט הביתה ולדעת ולהבין שיש לנו את העוצמה להתמודד עם מחבלים משוחררים, למרות שזה נושא בויכוח. חברה שבוחרת בדרך של "בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יָגֵל ליבך" ולא בדרך של תג מחיר.

חברה יהודית שדוחה כל דרך של גזענות ואפליה הן בתוכה והן כלפי עובדים זרים, עולים חדשים ומיעוטים החיים יחד עימנו בארץ הזאת.

חברה שבוחרת בציונות שפויה, אמיתית שמבינה שלמרות שהכל צפוי עדיין הרשות נתונה.

ואכן, מול הקברים הללו בבית העמק ובכל בתי העלמין במדינת ישראל עלינו לעשות הכל, ממש הכל, כדי שנהיה ראויים כיחידים וכציבור, כאדם, קיבוץ, חברה ומדינה לקרבן האינסופי של יקירינו הטמונים כאן באדמה. אכן בידינו הדבר!

כך עלינו לזכור אותם גם ביום הזיכרון הזה!!