חדרה היתה בעת ההיא מעין מרכז לעבודה וגם לשמירה עברית. קיום הקומונה בחדרה השפיע הרבה על חיי הפועל במושבה זו. דבר צאתנו מן המושבה על מנת לעבור לאום-ג'וני עשה רושם גדול בקרב ציבור הפועלים בחדרה ובארץ 
כולה. ביום עלייתנו על אדמת אום-ג'וני ,דגניה, מנתה קבוצתנו בתוכה 12 איש, מהם שתי חברות. "הקבוצה" לפי שהיא נתגבשה בחיי ארץ-ישראל, היא יצירה מקורית, ארץ ישראלית, מקורה ושרשה הרעיון הלאומי והמוסרי, שהביא את כל התנועה החלוצית העובדת לארץ-המולדת. בכ"ה תשרי תרע"א ,1910 ניגשה הקבוצה לעבודה.

חברינו משה ברסקי בדגניה ויוסף זלצמן בכנרת נרצחו נפש, משה ברסקי שהיה תמיד הראשון לכל שליחות, יצא רכוב על פרדה למנחמיה ,להביא תרופות לחולה, קרוב לחצות הלילה מצאוהו הרוג סמוך לדרך. את דבר מותו הודענו לאביו ברוסיה, והנה התשובה אשר קבלנו לזיכרון ולתעודה:

"חברים נכבדים - קבוצת דגניה! קיבלתי את מכתבכם היקר שנכתב בדמע ודם. בו ראיתי דברים אמיתיים, שיוצאים מקרב לבות אוהבים וידידים, הקשורים קשר נפשי בל ינתק לעולם. אחים יקרים! אשר לא פיללנו באתנו, שבר גדול השברנו. אך מאמין אנוכי שלא יפול רוחכם להיסוג אחור, חלילה. אדרבא! מקווה אנוכי, שזכר בני המנוח עוד יוסיף לכם עוצמה ועוז לעמוד בקשרי המלחמה הקדושה עד סוף הוציאנו אל הפועל את רעיוננו הגדול, אשר בעדו ובתוככם הקריב בני את נפשו ודמו. אחים לדעה! לא רק להביע לכם את רחשי תודתי בעד השתתפותכם בצערי, אלא גם לנחמכם אני חפץ, כי הלא צערי הוא גם צערכם. לכן הבה נקווה יחד, כי דם קורבננו הגדול, דם בני ואחיכם משה, עלה לרצון, וכי אולי הוא יהיה הקורבן האחרון על מזבח רעיוננו הקדוש.

גדול ועצום הוא הכאב. איננו מבכים ואיננו מספידים.

בנים יקרים, עבדו במרץ ובתקווה שעמנו יחזק את עמדותיכם. הננו שולחים לכם את בננו השני, למלא מקום בנינו שנפל. מותו של משה מעלה את כולנו ארצה.

הרץ ברסקי"