ניצבים אנו לפני יום הכיפורים התשס"ז [2006].

אחרי מלחמה קשה שהביאה שבר בלבבות האנשים.

אם אני שואל את עצמי מה הייתי מייעץ ומבקש משליחי הציבור של מדינתנו, מפקדי הצבא, לעשות בעקבות כל שאירע הייתי קובע : פתחו יומכם לפני תפילת מוסף בראש השנה וביום הכיפורים.

בראש השנה אחרי תקיעת שופר וביום כיפור אחרי הזכרת נשמות, כאשר מחזירים את ספרי התורה להיכל, מתכונן הציבור לתפילת מוסף.

לפני תפילת הציבור אומר שליח הציבור, החזן, בעל התפילה, תפילה אישית.

חלקה בקול רם וחלקה בלחש:

הנני העני ממעש נרעש ונפחד מפחד יושב תהילות ישראל באתי

לעמוד ולהתחנן לפניך, על עמך ישראל אשר שלחוני,

ואף על פי שאיני כדאי והגון לכך.

לכן אבקש ממך אלוהי אברהם יצחק ויעקב...

הייה נא מצליח דרכי אשר אנכי הולך ועומד לבקש רחמים עלי שולחי.

ונא אל תפשיעם בחטאותי ואל תחייבם בעוונותי כי חוטא ופושע אני.

ואל יבלמו בפשעי ואל יבושו בי ואל אבוש בם...

האדם האומר מילים אלו הוא לא פעם שליח ציבור בעל ערך, לעיתים רב הקהילה או גדול בתורה ובעל מידות ומוסר. בכל זאת הינו שליח הציבור שעומד להתפלל לפני אביו שבשמיים ומייצג ציבור חרד מחד ומאמין בשליחותו מאידך. הוא חש את גודל האחריות המוטלת עליו. הוא מבטל עצמו מול בוראו ומול הקהל שאותו הוא מייצג. אין הוא אדם פרטי באותן שעות, כי אם שליחו של ציבור ואינו חושש לומר את המלים הקשות - "כי חוטא ופושע אני".

שליח ציבור בא מתוך ענווה וצניעות כביטוי עליון לכובד משא האחריות המוטלת עליו. הוא מתגבר על רגש הגאוה, היוהרה ושובר הוא את ליבו ומתחטא לפני בוראו.

אם מנהיגינו היו פוצחים את בוקר עבודתם בשלוש המילים הראשונות "הנני העני ממעש", ייתכן שכל הסתכלותם על הנושאים שבהם יצטרכו לעסוק כל היום כולו תהא שונה. ממקום ראוי של ענוה ולא יוהרה. החלטותיהם הגורליות ולעיתים על חיי אדם יבואו ממקור עמוק של שליחות מטעם הציבור.

כמובן שאחרי שנאמרו המילים - הנני העני ממעש - יש להחליט ולבצע ולהנהיג, ופה ראוי לאחוז בדבריו של רבי שמחה בונם לתלמידיו: כל אחד צריך שיהיו לו שני כיסים, ויכול להשתמש בם לפי הצורך: בכיס אחד צריך להיות המאמר "בשבילי נברא העולם" ובכיס השני "אנכי עפר ואפר".

אני האדם, מי עוד כמותי. נזר הבריאה פאר היצירה. אין עוד מי שישווה לי.

אולם אני האדם, גם המנהיג, ואפילו המלך, הנני עפר ואפר. גם אתה המורם מעם, זכור ממרום שבתך, הישגך ויכולותיך, שהינך ככל יצורי עולמים, עפר ואפר.

אם ניקח את שלוש האימרות הללו, אפשר יהיה למזג בהחלטה ובמעשה את "הנני העני ממעש" עפר ואפר עם - "בשבילי נברא העולם".