ואף-על-פי-כן חוזרת הקוּשיא הישנה למקומה, הלא היא הסתירה הנצחית של עבדוּת בתוך חירוּת. והרי ההגדה של פסח לנגד עיניכם, זו קומפּילאציה דלת-רוח, ערבוב יבש של  מזמורים נפלאים משל משוררי-התהילים הקדמונים שלנו, שאפילו את שמותיהם איננו יודעים, עם פזמוני-עם תמימים לבביים עד מאוד, כדוגמת חד גדיא, ועם חכמות הבל משל בעלי-מומים שקראום עילויים ורבנים. בעלי-מומים אלה הם הם שמיינו את ארבעת טיפוסי-היסוד של הפסיכיקה היהודית; כוונתי לארבעת הבנים: אחד חכם, אחד רשע, אחד תם ואחד שאינו יודע לשאול. דפדפו בהגדה לילדים ותמצאו בה תמונה מסורתית ישנה של ארבעת הטיפוסים: החכם המנופח ברצינותו, הטפשים התמימים הם דווקא נפשות שליווֹת ושקטות, בדיוק כיאה ליהודי לפי חכמת חכמינו; אבל ה"רשע", ברומח, במגן ובצינה שלו, השמח בחיים, הנועז, - מה לו ולחברוּתא זו? הוא אינו רוצה במתנת-חסד של חירות, שהוענקה לשעה, עוררה את רוחנו, וכבר ניטלה מאתנו. הוא, עז-הפנים, שואל: לכם ולא לי, לכם העניקו את החירות אך לא לי, מה לי ולזה? אנוכי אכבוש לי לבדי את חירותי, אין אני רוצה כי יעניקוה לי כמתנת-חסד; ויהיה זה דאשינסקי בכבודו ובעצמו או אפילו הפרוליטאריון הבינלאומי שנועד להעניק לי את החירות... ההגדה מצווה על האב להקהות את שיניו של בנו הסורר ומורה; החירות שניתנה לנו, כך הורונו החכמים, היא לנו ולא לו, הוא לא היה זוכה ליהנות מחירות זו. חכמינו הטילו חרם על הרשע, הם מחרימים אותו, יש לעוקרו מן הרחוב היהודי. הגדות רבות יש אצלנו: גם אורתודוכסית-אדוקה, וגם ליבּאֶראלית-מתבוללת, ואפילו סוציאל-דימוקראטית. וכל ההגדות השונות האלה מחרימות את ה"רשע", משתדלות להקהות את שיניו של החצוף השואף לחירות משלו, אשר בפנימיותו הוא גאה ועצמאי ולפיכך אינו רוצה במתנה. והנה כל הגדות אלו, למן השחורה והצהובה ועד להגדה האדומה הקיצונית, כולן כאחת מעריכות הרבה יותר את עם-הארץ, את שאינו יודע לשאול, מאשר את הרשע.

​

אולם אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה...

האבן שהכול מאסו בה סופה שתהיה ליסוד האמיתי. היסוד לבניין החדש החפשי של החיים היהודיים יונח דווקא בידי אותם "רשעים", הקרויים בפי האורתודוכסים בשם אפיקורסים, הליבֶּאראלים קוראים להם "שוביניסטים" ו"הנציגים היחידים" – "ריאקציונאֶרים". אותם חפצי-החיים, הרוצים לרכוש לעצמם את חירותם במו ידיהם ואינם רוצים להשלים עם חירות שהוענקה כמתנת חסד, - הם ורק הם ישימו קץ לסתירה של עבדות בתוך חירות.