ההגדה היא צורה בה עונה ומסביר האב או האם לבן ולבת את מהות החג. הבן
הוא ששואל, מקשה. ההגדה היא התשובה המפורטת לשאלה שנשאלה. להגיד
פירושו לחזור על אותם דברים פעמים רבות, בניגוד לאמירה שהיא חד-פעמית.

מכאן שהילד, לפי הבנתו, גילו ורגישותו, הוא שקובע את הרמה הסיפורית של
ההסברים שיישמעו בליל הסדר. אין כאן טופס קפוא וקבוע של פסוקי הסבר
טקסטואליים, אלא האב חופשי בהסברתו בהתאם לעניין שמגלה הבן השואל.

"לפי דעתו של הבן אביו מלמדו" (תלמוד בבלי, פסחים קט"ו).

כי הרי בתכלית
של ההסברים טמון צו ההנחלה, ההמשך ההיסטורי. הבן הוא חוליית הקשר בין
העבר לעתיד.