ט) אין התשובה ולא יום הכיפורים מכפרין אלא על-עברות שבין אדם למקום כגון: מי שאכל דבר אסור, או בעל בעילה אסורה וכיוצא בהן, אבל עברות שבין אדם לחברו, כגון: החובל בחברו, או המקלל חברו, או גוזלו וכיוצא בהן – אינו נמחל לו לעולם עד שיתן לחברו מה שהוא חייב לו וירצהו. אף על-פי שהחזיר לו ממון שהוא חייב לו, צריך לרצותו ולשאול - ממנו שימחל לו. אפילו לא הקניט את חברו אלא בדברים - צריך לפייסו ולפגוע בו עד שימחל לו. לא רצה חברו למחול לו, מביא לו שורה של שלושה בני אדם מרעיו ופוגעין בו ומבקשים ממנו. לא נתרצה להם - מביא לו שניה ושלישית: לא רצה - מניחו והולך לו, וזה שלא מחל - הוא החוטא. ואם היה רבו הולך ובא אפילו אלף פעמים עד שימחל לו.

 

י) אסור לאדם להיות אכזרי ולא יתפייס, אלא יהא נוח לרצות וקשה לכעוס. ובשעה שמבקש ממנו החוטא למחול – מוחל בלב שלם ובנפש חפצה. ואפילו הצר לו וחטא לו הרבה, לא יקום ולא יטור וזה דרכם של זרע ישראל וליבם הנכון.