top of page
אראלה
הריקודים הם התנגדות לחברה הקיבוצית
יראון, 1964
ל"אורחות חיים"
מקבלת אני את דברי חרשה כי מדי פעם עלינו לבחון את אורח חיינו מתוך המגמה לשמור על האופי של חברתנו הקבוצית. נראה לי שהצלחנו עד עתה.
אך נראה לי שחרשה נטפל לדברים טפלים, שאין בהם מן העיקר בחיים, ובכך עושה שרות דוב לעניין. נמנית אני בין אוהבי הריקוד, הריקוד הוא שחרור והתפרקות ממתח החיים [...] אינני רואה כל רע בזה, שבין עשרות רקודי העם שאנו רוקדים נכנסים גם 2-3 רקודים סלוניים סוערים כצ'ה צ'ה צ'ה וכד'. זה מגוחך וילדותי לאמר שהרקודים האלה בחברה כשלנו מבטאים התנגדות לחברה הקבוצית. כמובן איני משוה זאת לחברה עירונית, בה הריקודים הללו הם הביטוי היחידי לקשר חברתי עם האנשים ולעתים אף הקשר היחידי עם מה שנקרא תרבות.
עוד לחג >
bottom of page