אמנון ח'
השירים היפים ביותר / אלז'יר
חניתה, 1989
מאז היותי בן 5 ועד 18 כתשתי את המלח. מה זאת אומרת: לכבוד פסח המלח חייב להיות כשר. לכן
היו קונים בלוק שלם (אבן) של מלח, והייתי כותש חתיכות-חתיכות, עד שנעשו גרגרים קטנים.
עוד משימה קשה שהוטלה עלי: לקלות את הקפה. לכבוד חג הפסח צריך היה לקנות גרעיני קפה
ירוקים (כשרים ממש), והייתי קולה אותם במין תנור, שמסתובב מעל גחלים לוחשות. הייתי חייב
לגמור כמות ענקית, וזה גזל ממני את כל שעות המשחקים שלי. המתח לקראת הפסח גבר מיום ליום. אמי חששה, שלא תספיק את הכל: הכנסת הירקות לחומץ – כרובית, גזר, מלפפונים, פלפלים ועוד. היינו מכניסים אותם לבקבוקים ופותחים רק בליל הסדר.
בערב הסדר ערך אבי את ביעור החמץ. כל בני הבית היו הולכים אחריו, ללא מלה, אוספים את החמץ
בתוך שקיות, והיו מניחים אותן בפתח הבית. למחרת הייתי הולך עם אבי וזורק את השקיות מעל
גשר גבוה אל תוך נחל זורם (שעבר בתוך העיר). מייד אחרי ה"תשליך" הזה, היינו הולכים
(ל"חמאם") נשארתי שם שעות.
היינו חוזרים הביתה ומוצאים שולחן-סדר מוכן ומזומן, מקושטו המפה לבנה, פמוטות מבריקים
ויפים, אוירה של אור, של חדש, משהו מיוחד! כל שנה הייתי מתרגש מהמראה הנפלא והמיוחד הזה.
בתום הארוחה היו שרים את השירים היפים ביותר, לפי דעתי, חלקם בעברית וחלקם בערבית, והניגוניםהיו אהובים עלי, ועד היום אני שר אותם בעל פה בכל ליל פסח. שמחנו לראות את המבוגרים שמחים קצת יתר על המידה, כי אחרי ארבע הכוסות היו עוד ארבע, וזה גרם למבוגרים לשיר ברגש מיוחד... עד דמעות.












עוד לחג >
