משפט זה, "ושמחת בחגך"  - - - צריך להיות הברכה שמברכים איש את רעהו, בבוא חג הסוכות. אך אני חושבת שבקיבוץ שלנו, לא רק שלא מרגישים את החג, לא מרגישים גם את השמחה שבו.
אני זוכרת מימי ילדותי, איך בקיבוץ בנו סוכה, ואנו בתור ילדים היינו באים לקשטה ולפארה בעבודות יצירתנו. עשינו זאת בשמחה ובאהבה רבה.

​

ובקיבוץ, אי אפשר היה לומר שאין הרגשה של חג, כי לפחות סוכה, הייתה.

​

היום המצב שונה. מדי שנה קטן גודלה של הסוכה, עד שהשנה, כבר אי אפשר היה לשבת בה וליהנות מהצוותא בטבע - - -

​

יצא "המזל" שהשנה נפל החג ביום ששי, וכך, לאורך כל השבוע, שכחתי בכלל שאנחנו בחג. פה ושם שמעתי שירה בוקעת מאחד מבתי-הילדים שחגגו את החג עם משפחתם, אבל ליותר מזה לא זכיתי להיות שותפה - - -

​

אם לא נהיה אנו אחראים על העברת תוכן חגינו, לכל הפחות למען ילדינו, לעולם לא נוכל עוד להחזיר את הגלגל לאחור, והסיסמא "ושמחת בחגך", לא עוד תמלא את ליבנו, והחגים אצלנו יהיו לעוד תאריך בלוח השנה ותו לא.