"בראש השנה נברא אדם ועמד בדין לפני ריבונו של עולם" (מתוך ספר הזהר).

​

שוב סתו. הבקרים קרים יותר, האוויר צלול יותר. שלשום קיבלנו גם טפטוף ראשון (שהחזאים מיהרו להכריז שהוא לא היורה, מפאת כמות המשקעים הקטנה).

​

עננים מפיגים את השעמום בשמיים בקומפוזיציות מרתקות וכל טוב הארץ מגולם בתרי"ג גרגרי הרימון ובליבות התפוחים. המסורת היהודית מציינת ארבעה ראשי שנים: בניסן חל ראש השנה למלכות המלכים, השנה "האזרחית". זהו ראש שנת המס. באלול חל ראש השנה למעשר בהמה - סוג נוסף של שנת מס. בשבט חל ראש השנה לאילנות, שגם בו משתמשים לחישוב המס על הגידולים. בתשרי, לעומת זאת, חל ראש השנה לשנים - מכאן אנחנו מתחילים לספור את שנת האדם, וגם ראש השנה לנטיעות - שבו אנחנו זורעים את גידולינו לשנה הקרוב.

​

על כך נדרשות שתי שאלות: למה שנת האדם מתחילה בתשרי? מה הקשר בין שנת האדם לזריעה?
המדרש בספר הזהר מספר "בראש השנה נברא אדם ועמד בדין לפני ריבונו של עולם".

​

ראש השנה הוא תאריך בריאתו של האדם הראשון, ובגלל טיבם המחזורי של מיתוסים כל אדם נברא מחדש מדי ראש השנה. זהו זמן של התחלות, שבו אנו מקבלים הזדמנות להתחיל מחדש.

​

אבל, באותה הנשימה אנו גם עומדים לדין. ראש השנה הוא הזמן להביט לאחור על השנה החולפת ולעשות חשבון נפש.

​

יום הכיפורים הוא זמן ההטהרות, ועד אליו ניתנת ההזדמנות לתקן את המעוות ולהשלים את החסר. ראש השנה הוא גם תחילת הסתו והזריעה מתחילה בו. בהקשר של שנת האדם, מדובר על זריעה פנימית של תכניות והחלטות לשנה הקרובה. אחרי הקיץ המת זה הזמן לחזור לחיים ולהתחיל לפעול ולטפח את הזרעים הללו, עד שנקצור את יבולם בשבועות.

​

מבחינה אסטרונומית, ראש השנה חל ב-"תקופת תשרי", יום ההשתוות הסתוי. הכנענים חגגו בזמן הזה סדרה של ראשי שנה. המיתוס הכנעני מספר שבזמן הזה בעל, אל הגשם והסער, מנצח את ים-נהר, אדון מקווי המים. המיתוס מדגים מצד אחד את חזרת הגשמים המיטיבים בזמן הזה, ומן הצד השני מדגים אף הוא את תחילת שנת האדם. בעל, המייצג את החקלאות והתרבות, מנצח את ים-נהר, המייצג את כוחות הטבע הכאוטיים. האדם יוצר סדר בעולמו וכעת יכול להתחיל את השנה מחדש.

​

אני מאחל לכֻלנו שנדע לברוא את עצמנו טובים יותר השנה. שנדע לחלום, ולהגשים חלומותינו בגשם הבא עלינו לטובה. שנדע להטמין את הזרעים הנכונים ולטפח אותם ליבולים מרשימים ושאך טוב וחסד ירדפו אותנו גם בשנה הקרובה.