ספירת הימים מפסח ועד שבועות, המכונה "ספירת העומר", מבוססת על רקע חקלאי של ימי הקציר: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם, וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ - וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן."

(ויקרא כ"ג, י')

במקרא, הסמל לחג הקציר היה "שתי הלחם":

"מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה, שְׁתַּיִם שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת תִּהְיֶינָה, חָמֵץ תֵּאָפֶינָה:  בִּכּוּרִים, לַה'."

(ויקרא כ"ג, י"ז)
 

חג הקציר נותן גם רקע למצוות סוציאליות כמו מתן צדקה לנצרכים:

"וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם, לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ, וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט; לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם, אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם."

(ויקרא כ"ג, כ"ב)

העומר הוא כמות של תבואה שנקצרה. את "ראשית העמר" הביאו בטקס גדול לבית המקדש ביום השני של חג המצות. לאחר הטקס , הותר לאכול מהתבואה החדשה של השנה.

"פאה" - השוליים של השדה, שמשאירים לנצרכים.
"לקט" - שבלים שנופלות תוך כדי עבודת הקציר. את אלו, יחד עם ה"שכחה" שנשכחה בשדה מצווה התורה להשאיר לעני, לגר, ליתום ולאלמנה.