וֶהֱפִיצְךָ יְהוָה בְּכָל-הָעַמִּים, מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד-קְצֵה הָאָרֶץ; וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים, אֲשֶׁר לֹא-יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ--עֵץ וָאָבֶן. וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ, וְלֹא-יִהְיֶה מָנוֹחַ לְכַף-רַגְלֶךָ; וְנָתַן יְהוָה לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז, וְכִלְיוֹן עֵינַיִם וְדַאֲבוֹן נָפֶשׁ. וְהָיוּ חַיֶּיךָ, תְּלֻאִים לְךָ מִנֶּגֶד; וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם, וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ. בַּבֹּקֶר תֹּאמַר מִי-יִתֵּן עֶרֶב, וּבָעֶרֶב תֹּאמַר מִי-יִתֵּן בֹּקֶר--מִפַּחַד לְבָבְךָ אֲשֶׁר תִּפְחָד, וּמִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ אֲשֶׁר תִּרְאֶה.

(דברים, כ"ח, ס"ד-ס"ז)

 

וְהָיוּ חַיֶּיךָ, תְּלֻאִים לְךָ מִנֶּגֶד; וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם, וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ. 

(דברים, כ"ח, ס"ו)

​

רב פתר קרייה בהמן

"והיו חייך תלואים לך מנגד" – מעת לעת, מהסרת הטבעת.

"ופחדת לילה ויומם" – בשעה שהכתבין פורחין.

"ולא תאמין בחייך" – להיות עתידים ליום הזה.

 

בבקרה של בבל – תאמר מי יתן ערבה

בבקרה של מדי – תאמר מי יתן ערבה

בבקרה של יוון – תאמר מי יתן ערבה

בבקרה של אדום – תאמר מי יתן ערבה

 

למה

מפחד לבבך אשר תפחד, וממראה עיניך אשר תראה.

(מדרש אסתר רבא, פתיחתא)

 

הוא אחשורוש שבימיו נתקיים "והתמכרתם שם לאויביך לעבדים ולשפחות ואין קונה" (דברים, כ"ח ס"ח), הוא שנתקיים בימיו נם "נמכרתם ולא בכסף תגאלו" 

(ישעיהו, נ"ב, ג).

​

למה היו ישראל דומין? ליונה שעומדת על פי השובך ולא היתה יכולה ליכנס מפני שהיה הנחש בפנים, לצאת לא היתה יכולה מפני הנץ שהיה עומד בחוץ, כך אמרו ישראל אם נברח למדינות רחוקות כבר כתב עלינו המן לארבע רוחות השמים להשמיד להרוג ולאבד, ואם נהיה בשושן הבירה כבר אנו מסורים בידו, לקיים מה שנאמר והיו חייך תלוים לך מנגד.

(ילקוט שמעוני, פרק א')