הפועל ח-נ-ך קשור במקרא בדרך כלל לקביעת מבנה למלא תפקידו:

​

א. בית מגורים : אשר בנה בית חדש ולא חנכו. (דברים, כ', ה')

ב. בית מקדש : ויחנכו את בית יי. (מלכים א', ח', ס"ג) ויחנכו את בית האלוהים. (דברי הימים ב', ז', ה')

ג. חנוכת המזבח. (במדבר, ז', פסוקים: י', יא', פ"ד, פ"ח)

ד. חנוכת המזבח במקדש שלמה - אין בספר מלכים א' אך בספר דברי הימים ב', ז', ט' נאמר: חנוכת המזבח עשו שבעת ימים.

ה. מזמור שיר חנוכת הבית בתהילים ל"א תמוה. אין בפרק עצמו כל זכר לא לחנוכה ולא לבית.

ו. חנוכת חומת ירושלים (נחמיה, י"ב, כ"ז) - בכתוב זה נמצא שם בנפרד לחנוכה: לעשות חנוכה ושמחה.

 

הפועל ח-נ-ך במובן המקובל היום : הדרכת בנים ותלמידים, שמימי התלמוד אנו משתמשים בו בבנין פעל חנֵך, מחנך וכו' - יש במקרא בצירוף אות היחס למ"ד.

חֲנֹך לנער (לא את הנער) (משלי, כ"ב, ו'). חניך במובן תלמיד יש במקרא פעם אחת:

"וירק (אברם) את חניכיו" (בראשית, י"ד, י"ד) למלחמה. כלומר : צעירים מלומדי מלחמה.

 

אישים במקרא בשם חנוך הם ארבעה, וכולם אישים קדמונים מספר בראשית:

א. חנוך בן קין - "ויהי (קין) בונה עיר ויקרא שם העיר כשם בנו חנוך." (בראשית, ד', י"ז).

מאחר שאין אני יודע עיר במזרח הקדום בשם "חנוך", הריני משער שהכוונה לאור (כשדים).
ב. חנוך בן ירד, אבי מתושלח, שהתהלך "את האלוהים ואיננו כי לקח איתו אלוהים". והוא בן 365 שנה. המספר הזה הוא מספר ימות החמה (האור) של השנה. יש גם חנוך בן ראובן וחנוך בן מדין.
 

הצד השווה שבחניכת מבנה והחניכה הניתנת לבנים היא, כנראה, הבאת אור, תאורה, אילומינציה. הבית מתחיל למלא את תפקידו, משיש בו אור או תנור המספקים ליושביו אור וחום, ואשר סביבו מתרכזת המשפחה.
האור שהלך והתמעט עד שהגיע ליום השפל ב 21 בדצמבר הולך וגובר ומביא שמחה לעולם. "העם ההולכים בחושך ראו אור גדול... הרבית הגוי לא/לו (גורסים : הגילה) הגדלת השמחה."

מכאן ניתן להסיק, כי כה' בכסלו הוא לא רק חג הניצחון על החשמונאים אלא גם ניצחון האור על החושך כדברי חגי הנביא בעשרים וארבעה לתשיעי (כסלו) - מן היום הזה אברך. ויפה הבין יוסף בן מתתיהו, כי עיקרו של חג החנוכה הוא באור ההולך וגדל מיום ליום ומשום כך השכיל לקרוא לימים אלה "פוּטַי", כלומר אורים, חג האורים, על יסוד הכתוב - לעושה אורים גדולים לבדו.