גבוהים וחסונים, תמירי גו וזקופי קומה, מישירי מבט ומצניעי לכת, שונאי מלל ואוהבי מעש – תוכם כברם. מי ילד לנו כל אלה? איככה זה זכינו אנו, יוצאי גלות דלי גוף ומלאי לבטים בנפשם, במרבי ויכוחים ושבעי פרובלימות - להיות הורים לבנים אלה, אשר בנפשם הביאו לנו את הפדות ובדמם קנו את חירותינו? האמנם בנס גדלו לנו אלה?

האמנם בחסד וכמתת אלוה ממעל קם לנו דור אשר כזה? אכן, לא יהיה בזאת משום יהירות ולאמת לא נחטא אם נעיר ונאמר: לא בחסד כי אם בזכות גדל לנו דור ממשיכים זה. עמדה לנו זכות של הגשמת חזון דורות, זכות הופכנו למציאות חלום אומה שלמה, בנפשנו ובגופינו חתרנו להקמת כפרים עברים של עובדי אדמה במו ידיהם, תאים קטנים אך חזקים של חברה צודקת ושוות זכויות וחובות. ואם הייתה בדורנו חזית של מלחמת יהודים על תקומתם - אנו היינו לוחמיה, לוחמיה בקו ראשון. אכן, יאים לנו בנים אלה, ויהיו לנו מקור שמחה בלתי פוסק, ואת נפשנו השיבו בימים קשים.

בשבתם ליד שולחננו, בהילוותם אלינו בעבודה, בחצר ובשדה - מלאה נפשנו גיל, כי נראו לנו כמיטב החלום בהתגשמותו ושיא החזון בקורמו עור. ואיככה לא נאבל, ומעיינה של שמחת החיים אשר ממנו שאבנו דלל וחרב? ואיך לא תדמע עיננו, והיא לא תחזה עוד את זיו העלומים, תפארת בחורים? לא עוד תשמע האוזן את הד שירת הנעורים הבוקעת ועולה בכל אשר ילכו ויפנו. לא עוד יתרונן החרמש ביד האמיצה -

היו ואינם עוד...

 

מתוך "ספר הבנים", לזכר הנופלים במלחמת העצמאות. אליהו עמיצור, ממיסדי כפר יהושע, שכל את בנו עמי במלחמה זו.