סגולה מיוחדת יש לחג החנוכה.

כ-ו-ל-ם חוגגים אותו.

הציונים - בגלל שהוא נקבע על ניצחון במלחמה.

הדתיים - בגלל שהוא נקבע על טיהור המקדש, ואפילו בקרב יהודי התפוצות, שכבר איננם חוגגים אפילו את יום כיפור, חנוכה קיבל מעמד מיוחד 'בזכותו' של אותו האיש, שהרי הנוצרים חוגגים, להבדיל, את חגם בסביבות חג זה, והיהודים הגלותיים הרגישו תמיד צורך לחגוג משהו משלנו במקום. ואמנם, סגולה דומה יש לחג הפורים, שחוגגים אותו בכל שכבות העם, אבל נדמה לי שבפורים זה קשור יותר לאופן החגיגה - התחפושות, הרעשנים והסעודה. בחנוכה, לעומת זאת סמלו של החג אינו הסופגניה, אלא דווקא החנוכייה. מהו כוחה של החנוכייה להשרות כזו אוירה של אחדות בעם ישראל?

לא משהו מיוחד באותם נרות קטנים העומדים זה לצד זה. כל יום נוסף עוד נר אחד קטן.

עוד נר לא מוסיף הרבה אור, אמנם, אבל הם הרי בכלל לא נועדו להאיר.

אסור להשתמש לאורם. אבל לכל נר ישנה משמעות מיוחדת. אין נר אחד דומה לחברו. היום שונה מאתמול רק בגלל שהיום נוסף נר אחד קטן.

ביום רגיל, בכלל לא היינו סופרים את מספר הנרות. היינו מגדירים את החנוכייה בתור 'מספר נרות העומדים זה בצד זה'. אבל בחנוכה כולם מקפידים על מספר הנרות, וכל מי שרואה חנוכייה דולקת בחלון או ליד הדלת, אינו יכול להימנע מלספור את הנרות.

'כל אחד הוא אור קטן, וכולנו אור איתן'. כל אחד מאיתנו הוא אותו נר קטן בחנוכייה.

לכאורה נראה כאילו עוד אדם אחד לא מוסיף הרבה לעולם הגדול.

אבל האמת היא שכל אחד מאיתנו, כאותו הנר שבחנוכייה, הוא זה שעושה את ההבדל בין האתמול להיום. כל אדם הוא מיוחד במינו, ואין לו תחליף. כל אדם צריך לגלות את אותם הכוחות הטמונים בו, ולנצל אותם בכדי שהיום יהיה שונה מאתמול. זוהי הקריאה של חג החנוכה לכל אחד מאיתנו:

כשם שבני משפחת החשמונאים הבינו שהם לבדם יכולים לשנות את חג ההיסטוריה הגדולה בזכות הנחישות והרצון שלהם, כך כל אחד מאיתנו צריך לחוש שהוא לבדו יכול לשנות את ההיסטוריה. 'כל אחד הוא נר קטן וכולנו אור איתן' - לא אורות קטנים רבים, אלא אור איתן אחד. כאשר כל אחד מאיתנו יודע את משמעותו כאותו אור קטן, הוא יכול להצטרף עם אורות אחרים, וליצור אור אחד גדול.

אור חדש על ציון תאיר, ונזכה כולנו מהרה לאורו".

חג אורים שמח