פעם אחת היה לן במלון עלי דרך, מבלי הכירו אדם כי הוא הרב מבארדיטשוב. ושם לנו הרבה סוחרים שנסעו על איזה יריד. ובבוקר אור רצו להתפלל. ולא היה שם במלון רק זוג תפילין אחד. ולבש כל אחד התפילין להתפלל במהירות. וחטף אחד מחברו וחברו מחברו בחופזם ליריד. ואחרי סיומם קרא הרבי מבארדיטשוב לשני צעירים ואמר: "במחילה מכם, גשו הנה. ברצוני לשאול אתכם דבר", ויהי בגשתם אליו ורצו לשמוע מה בפיו, והוא אמר אליהם: "מא, מא, מא, וואר, וואר, וואר" וכיוצא. והמה צעקו אליו לאמור להם מה בפיו. והוא באחד כלשונות האלה, עד אשר צעקו לו בחושבם כי הוא איש משוגע.

​

אז אמר להם: "אי אתם מבינים הלשון הזה? הלא כשפה הזאת וכלשון הזה אמרתם כל התפילה לפני הבורא כל עולמים, ברוך הוא, בלי חיתוך אותיות כלל!" והשיבו לו הצעירים: "הראיתם ילד המונח בעריסתו, ואין לו עוד חיתוך הדיבור עם האותיות, רק עושה קול הברה עם הפה: 'מא, בא', וכיוצא. ואם יגשו אל הילד כל החכמים ונבונים לא ידעו מה הוא מבקש, רק כשאביו, או אמו, יגשו אליו המה ידעו ויבינו על מה ירמזון תנועותיו, שמבקש מים, או חלב, וכדומה. והנה אנחנו בנים  לקדוש ברוך הוא, והוא אבינו מבין כל רמיזותינו, אף רק בקול הברה שלנו כנ"ל!"

הרב מבארדיטשוב התחיל לרקוד ולשמוח בהמלצה הטובה הזאת, והגיד כדברים האלה בימים נוראים שאחרי זה, בעת טענותיו עבור כלל ישראל.