לחגי ישראל מסורת עתיקה. לכל חג סמליו, מנהגיו, תפילותיו ואפילו תפריט ארוחתו. לי נראה כי המסורת הקבועה, החוזרת מדי שנה, היא הנותנת את הערך התרבותי-רוחני של החג. כאמור, כל חג מסגרתו ותוכנו הקבועים. 

אין אנו באים להעתיק את החגים לחיינו המתחדשים בדיוק כפי שעוצבו במשך הדורות, בנסיבות החיים של העם המפוזר. אנו באים לחדש את החגים ולהכניס בהם צביון ורוח של עם השב למולדתו ויושב על אדמתו. עם ראשית ההתיישבות, עם ראשוני צעדיה של הקבוצה, החלו בה החיפושים והניסיונות לעיצוב הצורות והתכנים של החגים ההולמים את החיים המתחדשים.

רבים ההישגים, אך החיפושים עודם נמשכים וארוכה עוד הדרך עד לעיצוב המושלם אשר יבטא וימזג את המסורת העתיקה עם צורת חיינו החדשה.

בליל החג יכול להיות "ערב יפה", מהנה, תרבותי, שמח ואפילו משעשע - להנאת הרבה של החברים. אך בכל זאת - מה זה שייך לחג הזה, הקונקרטי, הקשור בתאריך מסוים (תאריך עברי!)? יש בשנה עשרות לילות שבת שבהם אפשר (וצריך!) לקיים "ערבים" מסוגים שונים, בהם גם "ערבי משימות", כפי שהיה בערב חג הסוכות אצלנו. אך את החג, כל חג, צריך לחוג בצורה ההולמת את החג המסוים ובהתאם לתכניו.

מה, למשל, לערב הסוכות שהיה אצלנו ולחג הסוכות בכלל?

ערב שכזה יכול היה להיות כל ליל שבת ובכל ערב מערבי השנה - וודאי שזה יהיה לבידורו ולהנאתו של ציבור החברים. אפילו הקישוט בחדר האוכל, פרט לכמה ענפי דקלים, לא היה בו דבר של סוכות. לא לולב, לא אתרוג ולא דבר אחר השייך לחג זה.

כלום לא היה ביטוי-אמת בדברי החברה אשר בצאתה מחדר האוכל לאחר מסיבת-הסוכות שלנו הרהרה ושחה לעצמה בקול רם: "ומה יעשו בפורים?!"