אלית חביב גלעד
תספרי לילדים גם על ושתי
כל הסיפור הזה של פורים הוא סיפור פוליטי ומורכב, לא ממש סיפור לילדים.
אנחנו כמחנכים וכהורים עושים קצת הפשטה, מעגלים פינות, ומשמיטים די הרבה מהסיפור, במיוחד לילדים הצעירים. למרות שהוא לא סיפור לילדים חשוב לנו לספר להם אותו.
אנחנו מספרים שמרדכי ואסתר היו גיבורים והצילו את היהודים מידי המן הרשע המרושע.
אחשווראש מוצג כדמות סתמית, די טיפש, רודף שררה ומאד מלא בעצמו.
ויש עוד כמה דמיות שטוחות יותר ושטוחות פחות.
ומה עם וושתי? למה כמעט תמיד מטשטשים את דמותה או גרוע מכך – מציגים אותה כבזויה?
למה אין מקום בסיפור הזה לעוד גיבורה? (אולי נדמה כי גבורתה עשויה להאפיל על גבורתה של אסתר? אולי משום שסירובה למלך נתפס עדיין כמסוכן גם בחברה המודרנית שלנו)?
לדעתי יש מקום לספר את סיפורה של וושתי ולתת לה מקום של כבוד וגבורה, במיוחד לילדי הגן וביה"ס היסודי המבססים את דעתם בקביעת ה"טובים" וה"רעים". הם נוטים לעשות זאת בצורה כל כך יסודית שלחלקם לא בטוח תהיה עוד הזדמנות משמעותית לשינוי הדעה. מי יודע, אולי ציור דמותה של וושתי כאישה חזקה וחיובית תשאיר את חותמה על כמה ילדים, ובעיקר ילדות.
בזמן שהמלך אחשווראש חוגג במשתה מפואר וארוך ימים, גם וושתי ואורחותיה עורכות משתה נשים. אחשווראש כטוב ליבו ביין, שולח שבעה סריסים להביא אותה אליו. בעצם דורש ממנה להפסיק את כל מה שהיא עושה, לחבוש כתר מלכות ולבוא למשתה המלך כדי להציג עצמה בפני החוגגים, או אם לדייק, בפני עדת גברים שיכורים. וושתי מסרבת והסריסים חוזרים בידיים ריקות. המלך כועס וחמתו בוערת בו. וושתי הכירה את אחשווראש וכנראה יכלה לשער מה עשוי להיות גורלה אם תבחר לסרב לבקשתו, היא וודאי יכלה להעריך שהחלטה זו עלולה לגבות ממנה מחיר כבד. היא מסתכנת באובדן מעמדה הגבוה, המותרות השפע החומרי שהיו ברשותה ואולי אף מסתכנת באבדן חייה. למרות זאת היא בוחרת להיות נאמנה לעצמה, לא להיכנע לגחמותיו של המלך הנהנתן רודף השמלות. וושתי היא אישה אמיצה, היא מסרבת להיות חפץ מוצג לראווה שהמלך עושה בו כרצונו. למרות המחיר הכבד הצפוי, היא לוקחת את הזכות לומר לא ולעמוד על דעתה ומסרבת למלך. וושתי ללא ספק היא אישה חזקה. כל כך חזקה שהיא מסכנת את מעמדם של הגברים השליטים.
מלבד הכעס הגדול והאישי של המלך על וושתי, יועציו חוששים מן ההשלכות העשויות להיות לסירובה של וושתי: "לֹא עַל-הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ, עָוְתָה וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה: כִּי עַל-כָּל-הַשָּׂרִים, וְעַל-כָּל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר, בְּכָל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. כִּי-יֵצֵא דְבַר-הַמַּלְכָּה עַל-כָּל-הַנָּשִׁים, לְהַבְזוֹת בַּעְלֵיהֶן בְּעֵינֵיהֶן: בְּאָמְרָם, הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אָמַר לְהָבִיא אֶת-וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה לְפָנָיו--וְלֹא-בָאָה".
המלך, יועציו ואורחיו פוחדים מהאפשרות שוושתי תסכן את ההגמוניה הגברית כולה ע"י יצירת תקדים חמור: נשים ברחבי הממלכה כולה יגלו את האפשרות לעמוד על שלהן, לסרב לעשות דברים בניגוד לרצונן, לא להסכים להיות חפץ. וושתי מהווה סכנה של ממש.
וכך, (כדי למנוע מהפיכה פמיניסטית) הם גוזרים את דינה של וושתי ומייעצים למלך לסלקה ולהמליך מלכה אחרת במקומה. גורלה המדוייק אינו ידוע. האם גורשה? האם הומתה? אין לדעת.
ובכל מקרה, סיפורה של וושתי מייצר תשתית להבנת המשך הסיפור, סיפור גבורתה של אסתר.
כולנו התחנכנו מגיל הגן להעריץ את אסתר, האישה היפה והמתוחכמת שהצילה את בני עמה. נראה לי שהגיע הזמן לפנות מקום לגיבורה נוספת, לא במקום אסתר, בנוסף לה. גיבורה אמיצה שבחרה לסרב להיות חפץ. הסיפור של וושתי מחזק את דמותה של אסתר. בזכות וושתי כולנו מבינים את גדולתה של אסתר ועם מה נדרש ממנה להתמודד.
אנחנו די אוהבים גיבורים מרדנים, יש לנו לא מעט כאלה בהיסטוריה היהודית, מדוע וושתי לא נכנסה לפנתיאון הגבורה? האם היא עדיין מאיימת על ההגמוניה הגברית? האם זו הסיבה שבוחרים להמשיך להצניע או אף לבזות אותה?
לא עוד. אפשר בהחלט לעשות קצת מקום גם לוושתי ברשימת הגבורים והגיבורות המקראיים.
זהו חלק מתפקידנו כאנשי חינוך וזה כל כך פשוט.
כשביתי חזרה עם חבריה מהגן שאלתי אותם מה סיפרו להם בגן על וושתי, מה שהם ידעו הוא שהמלך קרא לוושתי והיא לא רצתה לבוא אליו אז הוא גרש אותה.
אמרתי להם שגם וושתי הייתה גיבורה, למה? כי היא מרדה במלך אחשווראש שהיה מלך מאד חסר התחשבות. היא לא חשבה שהיא צריכה לעשות כל מה שהמלך אומר לה, והיא לא פחדה ממנו אפילו שהוא מלך. היא הייתה פשוט אמיצה.
שלושה וחצי משפטים שיכולים אולי לשנות משהו בתפיסת עולמם.
עוד לחג >
