הרץ ברסקי
לנחמכם אני חפץ
משה ברסקי, מחלוצי העליה השניה וחבר בקבוצת דגניה, נרצח בידי שודדים ב 22.11.1913. חבריו לקבוצה שלחו מכתב לאביו ברוסיה:
"בינינו, בין עשרים צעירים וצעירות שיצאו מבית אבותיהם לארץ אבותינו בשאיפת יצירה להקים ולבנות בניין עתידינו - חי ועבד בנכם, אחינו משה ז"ל.
זמן קצר, זמן של 8 חודשים חי בינינו, והזמן הקצר הזה הספיק לקשור אותנו קשר נפשי בלתי נשכח לעולם. בנכם היקר יקר היה לנו ויקר יהיה זכרו לעם שלבניינו בארצו הקריב את כוחותיו הרעננים והרטיב בדמו את אדמתנו, אדמת אבותינו שבעדה אנו נלחמים.
מרגישים אנו את צערכם. צערכם הוא צערנו ועמוק חרות הוא בלבותינו. התנחמו בזה שדם בנכם הגדיל והעמיק בנפשותינו את ההכרה והרגש, שבכוחם אנו עומדים במלחמתו ולא נרתע אחור עד התגשם רעיוננו - רעיון טובי בני עם ישראל."
לאחר מספר שבועות התקבל בדגניה מכתב התשובה מאביו של משה:
חברים נכבדים - קבוצת דגניה! קיבלתי את מכתבכם היקר שנכתב בדמע ודם. בו ראיתי דברים אמיתיים, שיוצאים מקרב לבות אוהבים וידידים, הקשורים קשר נפשי בל ינתק לעולם. אחים יקרים! אשר לא פיללנו באתנו, שבר גדול השברנו. אך מאמין אנוכי שלא יפול רוחכם להיסוג אחור, חלילה. אדרבא! מקווה אנוכי, שזכר בני המנוח עוד יוסיף לכם עוצמה ועוז לעמוד בקשרי המלחמה הקדושה עד סוף הוציאנו אל הפועל את רעיוננו הגדול, אשר בעדו ובתוככם הקריב בני את נפשו ודמו. אחים לדעה! לא רק להביע לכם את רחשי תודתי בעד השתתפותכם בצערי, אלא גם לנחמכם אני חפץ, כי הלא צערי הוא גם צערכם. לכן הבה נקווה יחד, כי דם קורבננו הגדול, דם בני ואחיכם משה, עלה לרצון, וכי אולי הוא יהיה הקורבן האחרון על מזבח רעיוננו הקדוש.
גדול ועצום הוא הכאב. איננו מבכים ואיננו מספידים.
בנים יקרים, עבדו במרץ ובתקווה שעמנו יחזק את עמדותיכם. הננו שולחים לכם את בננו השני, למלא מקום בנינו שנפל. מותו של משה מעלה את כולנו ארצה.
הרץ ברסקי